תרבות פלשתינית של שקר

1️⃣  בין חג הולדתו של יהודי שחי בארץ ישראל בראשית המאה הראשונה לבין ספירה לראשית השנה האזרחית, שמונה ימים אחרי הולדתו, כלומר יום ברית המילה של אותו יהודי, חשוב להידרש לתעמולת השקר שקנתה לה אחיזה במקומות רבים בעולם: "ישו היה פלשתיני".

ובכן, ישו היה יהודי שנצלב בסביבות שנת 33 לספירה בירושלים שביהודה. הוא הסתובב בגליל וברחבי ארץ ישראל והטיף לשמירת התורה ולאהבת אחים. בתנ"ך כולו - העברי והנוצרי - לא מופיע השם "פלשתינה".

הסיבה פשוטה: הפלישתים נעלמו מאות שנים קודם, בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. נבוכדנאצר מלך בבל, שהחריב את ירושלים ב-586 לפנה"ס, החריב 20 שנה קודם את ערי המדינה הפלישתיות (אשקלון, אשדוד, עקרון וכו') והגלה את העילית החברתית שלהן, שנטמעה בחברה הבבלית ונעלמה סופית מההיסטוריה. זאת בניגוד ליהודים, שלמרות הגלייתם שמרו על זהותם הדתית והלאומית ושבו לארצם. אז מהיכן הגיע השם פלשתינה?

2️⃣  כמאה שנים אחרי מות ישו, בשנת 132, פרץ מרד בר-כוכבא לחירות יהודה וישראל מידי האימפריה הרומית. המרד נכשל ב-135, לאחר שהסב אבידות כבדות מאוד לרומאים ואסון עצום ליהודים. הקיסר אדריאנוס רתח על היהודים, עד שהחליט למחוק את שם הארץ "יהודה" (או "ישראל") מהמסמכים הרשמיים של האימפריה ולכנות את המקום "סוריה-פלשתינה". לשם כך שינה גם את שמה של ירושלים ל"איליה קפיטולינה" (על שמו ועל שם יופיטר בגבעת הקפיטול ברומא).

אדריאנוס התוודע לשם "פלשתינה" בכתבי ההיסטוריון היווני הרודוטוס, שסייר באזור בסביבות אמצע המאה ה-5 לפנה"ס וכינה את רצועת החוף שבין פיניקיה (לבנון של ימינו) למצרים "סוריה-פלשתינה". הפלישתים כבר לא היו, ורק השם הגיאוגרפי נותר. אגב, התושבים שהרודוטוס פגש ב"פלשת" קיימו את מנהג המילה, בניגוד לפלישתים הערלים בתנ"ך, כך שייתכן שפגש יהודים.

אדריאנוס שלף, אפוא, את השם הזה מהמגירה ההיסטורית והדביק אותו ליהודה ולארץ ישראל. הוא עשה זאת מאותה הסיבה שהאנטישמים בני ימינו עושים זאת: כדי לנתק את הקשר בין היהודים למולדתם ההיסטורית, במחשבה שכך ישכחו את ארצם ולא יבקשו למרוד עוד.

3️⃣  כך או כך, ישו לא חשב על אומות העולם אלא על עמו ומולדתו, ורצה בגאולת עם ישראל בארצו. הוא היה נחרד מהניסיון להדביק לו את תרבות הרצח, האונס ושריפת הילדים שהפלשתינים התמחו בה. הוא היה רואה בדאגה כיצד האסלאם רודף נוצרים כמעט בכל מקום על פני הגלובוס, וכיצד האוכלוסייה הנוצרית במזרח התיכון נעלמת.

העיר בית לחם, הנחשבת לעיר הולדתו, אכלסה בשנות ה-90 תחת שלטון ישראל כ-85% תושבים נוצרים ורק 15% מוסלמים. כיום המצב הפוך: נותרו בעיר כ-15% נוצרים. הפלשתינים רדפו אותם והצרו את צעדיהם, שכן לפי האסלאם גם הנוצרים הם כופרים שיש לאסלם, והם חייבים לחיות כבני חסות מושפלים (ד'ימים) תחת יד האסלאם.

4️⃣  דוגמה מצמררת לכך התרחשה ב-2 באפריל 2002, כש-50 מחבלים פלשתינים, חמושים ברובים ובמטעני חבלה, בהנהגת עבדאללה דאוד, ראש המודיעין הפלשתיני בבית לחם, התבצרו בתוך כנסיית המולד. המחבלים לקחו כבני ערובה את כוהני הדת שם וכ-200 אזרחים, ובהם ילדים.

במהלך המצור הפלשתינים הציתו חלקים מקודשים בכנסייה, בזזו איקונות וחפצי ערך והשתמשו בדפי ספרי קודש כנייר טואלט. ב-9 במאי, לאחר משא ומתן ממושך, הוסכם שהמחבלים יועברו לקפריסין או לעזה בתמורה לשחרור בני הערובה. הם השאירו 40 מטעני חבלה פעילים בכנסייה. לבקשת אנשי הכנסייה, צה"ל איתר ונטרל את כולם.

בכל פעם שאתם שומעים ש"ישו היה פלשתיני", זכרו את הסיפור הזה. האירוניה ההיסטורית היא שהמקום היחיד בכל המזרח התיכון שבו הקהילה הנוצרית משגשגת, בטוחה וצומחת הוא במדינת היהודים, ישראל.