לקראת סוף השבוע פרצה מהומה. ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט שהוא יהיה זה שיעמוד בראש צוות השרים שיקבע את המנדט של ועדת החקירה לאירועי 7 באוקטובר, שמתכוונת הקואליציה להקים.
ההודעה התפרסמה, והרצים יצאו דחופים. מי באופוזיציה - הרשמית, הציבורית והתקשורתית - ישתלח יותר חזק.
"על ראש הגנב בוער הכובע", צייץ ליברמן. "ועדת קישוט", הגיב בני גנץ. ויו"ר הדמוקרטים יאיר גולן הכריז כי זהו "פשע מאורגן בחסות החוק". לא פחות. גם עיתונאים מתנגדי הממשלה לא נשארו אדישים. בעיתון זה השתלח שי גולדן ברה"מ תוך שימוש בביטויים "מהמקפצה, עם זרנוק" ו"שכולם יקפצו לו".
גולדן ניסה, כדי להנגיש לקוראים את גודל האבסורד לשיטתו, להמשיל משל. "נאמר שאתם בסכסוך עסקי עם אחד, ואתם מחליטים לפנות לבוררות, ומי שממנה את הבורר ומכריע מה יידון בבוררות הוא האדם שעימו אתם מצויים בסכסוך - מה אומרים, תלכו לבוררות הזו?". משל נהדר, רק איך נאמר, קצת לא מחובר למציאות.
בואו ננסה לסדר מעט את המשל של גולדן כדי שיהיה יותר מתאים.
נאמר שאתם בסכסוך עסקי עם אחד, ואתם מחליטים לפנות לבוררות. אתם מנסים למצוא בורר ניטרלי אך לא מצליחים. ואז הצד השני אומר "אם כך, אני פשוט אמנה בורר מטעמי". אתם כמובן לא מסכימים ובאים עם הצעה נגדית ויצירתית: נמנה שני בוררים, כל אחד מטעמו, שישבו יחד ויגיעו להסכמה. הבוררים כמובן יהיו צריכים להיות אנשים טובים וראויים ובעלי ניסיון בתחום הסכסוך.
נכון, זו הצעה לא מושלמת, אבל האם קיים עולם שבו ההצעה הראשונה עדיפה על פני השנייה?
הנקודה הזו של גולדן היא רק ההתחלה. שימו לב לנקודה הבאה: במשך חודשים ארוכים חוזרים המצדדים בוועדת חקירה ממלכתית שאותה ימנה השופט יצחק עמית על המנטרה כי זה החוק ולכן אין לסטות ממנו ימין או שמאל. אם כך, בואו נבדוק מה אומר חוק ועדות החקירה.
בסעיף 2(א) נכתב כך: "בהחלטה על הקמת ועדת חקירה תגדיר הממשלה את העניין שיהיה נושא החקירה", ובסעיף הבא, 2(ב): "הממשלה רשאית, על פי פניית ועדת החקירה, להבהיר, להרחיב או לצמצם את נושא החקירה".
כך, שחור על גבי לבן - הממשלה, ורק הממשלה, היא שקובעת מהו המנדט של ועדת החקירה ומהן גבולות הגזרה שלה. מעניין שלפעמים החוק פחות מעניין את אלה שזועקים בשמו.
נקודה נוספת שמדגישה עד כמה מתנגדי הממשלה לא מכירים את החומר נוגעת לשאלה מי ימנה את חברי הוועדה. חלק מהקוראים להקמת ועדת חקירה ממלכתית טוענים כי אם השופט עמית הוא סדין אדום מבחינת הממשלה ותומכיה אפשר למצוא פתרון אחר.
חלקם מציעים סוג של העברת סמכויות או התייעצות עם המשנה לנשיא העליון סולברג.
אחרים (למשל יועז הנדל ו"הרבעון הרביעי") הציעו הרכב מוסכם ואף העלו כמה שמות מעניינים.
ההצעות הללו, לפחות חלקן, לא רעות ואפשר בהחלט לדון בהן ואולי לגבש סביבן הסכמה.
יש רק בעיה אחת: הן לא(!) ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הקיים.
כי לפי החוק, מרגע שהחליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה, הסמכות לקבוע את הרכבה עוברת בלבדית לנשיא בית המשפט העליון. אם הוא ירצה להתייעץ עם המשנה שלו, או לבקש מהשכנה שלו לקבוע את ההרכב, זו כמובן זכותו, אבל הכדור בידיו.
לפי החוק, מרגע שהחליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה, הסמכות לקבוע את הרכבה עוברת לנשיא ביהמ"ש העליון. הוא יכול להתייעץ או לא, הכדור בידיו
לכן, למעשה כל מציעי ההצעות מכריזים "רק ועדת חקירה ממלכתית", אבל בפועל גם הם בצד שחושב אחרת, שהשופט עמית לא יכול להיות הממנה. הם פשוט חוששים לצאת מהשורה, ולחטוף אש ממחנה הרל"ב.
ולסיום, שאלה שנוגעת לכל המחלוקת: האם חוק שנחקק בשנת 1969, לפני 56 שנה, מתאים על כל תתי־סעיפיו להיות זה שעל פיו ייחקר המחדל של אוקטובר 2023.
רק הוא ואין בלתו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו