גבורה בקומות

הנה פרט טריוויה עלי: אני אובססיבי למלחמת יום הכיפורים, בעיקר לחזית הדרום. קורא וצופה בדבקות, יודע בעל פה את שמות כל מעוזי הקו מצפון לדרום, מכיר היטב את תוואי הקרבות ובקי בסיפורים. משהתרגשה עלינו המלחמה האחרונה, באו גבורות אחרונות וזממו להשכיח גבורות ראשונות, עד שהגיע ליל שבת של חנוכה.

שהינו בחבורה, והתכנסנו אחרי סעודת הערב לדבר מענייני הימים, ימי החנוכה ובתוך הדברים כיבדתי את אחד הנכבדים בינינו, השר לשעבר זבולון אורלב, לשאת דברים בנושא גבורה ותקומה.

אורלב, שעמד בראש המפד"ל והבית היהודי וכיהן כשר הרווחה, הוא, כידוע, בעל עיטור המופת ממלחמת יום הכיפורים על חלקו העיקרי בהגנה על מעוז "כתובה" והצלת רוב לוחמיו, בפעולה שככל הנראה היתה אחת המכריעות בהגנה על הקו כולו, זאת בנוסף לפציעתו המורכבת במלחמת ששת הימים.

אני, שנחשפתי לאורלב בתקופת הקריירה הפוליטית שלו, ידעתי על כל זה והערצתי אותו בשל כך, אבל את האמת אומר שהפרט הביוגרפי הזה נדחק לאיזו פינה לטובת הסער הפוליטי והמנהיגותי שאפיין את הקריירה שלו כמנכ"ל, כח"כ וכשר.

נשענתי לאחור ונערכתי להרצאה אינסופית, מרובת פרטים, שיותר משתחשוף אותי לגבורת הלוחמים בימים ההם, תעמיד אותי בפני אתגר הגבורה שלא להירדם בזמן הזה.

וואו, זה מה שיש לי לומר. בתום שעה של הרצאת-סיפור מופתית, התחושה היתה שרק עכשיו אני מבין היטב מה היה שם. זה כמו לראות צילום של משהו או מישהו ואז לראות את זה בווידאו.

הכל קיבל חיים. הקולות, המראות, האבק, העשן, הריחות. הסיפור מתחיל במעוז מנומנם המקבל את יום כיפור בפיהוק שגרה, שבמסגרתו הכוחות צופים על מצרים שעורכים "תרגילים", ופתאום, בשתיים בצהריים, מופגז קשות ומפקדו נפצע קשה. הוא ממשיך בחייל המילואים אורלב שנוטל יוזמה, מפקד על המוצב, מציל פצועים בהדרכה טלפונית ומוביל חיסול הרואי של יחידות קומנדו מצריות, ומסתיים בכך שהוא מקבל פקודת נטישה ומצליח להוביל כמעט את כל חיילי המעוז למקום מבטחים.

הדובר כבר לא נער, בימים אלה חגג 80, ניכר היה שזו לא הפעם הראשונה שהוא מספר את הסיפור, הוא קיצר אותו והתאים אותו והצליח להכיש אותי.

תיאור האבק בבונקר של אורלב הצליח להאיר לי ולצבוע לי עוד עשרות סיפורים מאז שהיו מאופסנים במוחי כטקסטים בעלמא, ופתאום קיבלו חיים. כמו הרגע הזה שתמונה מתחילה לזוז.

התקופה הזו מתאפיינת בגיבוריה. החיים והמתים. הם מקיפים אותנו מכל צד. כששומעים מקרוב את עדותו של חייל מילואים שברגע אחד היה צריך להחליט אם להיכנע למה שראה במשקפת (ספוילר: עדר סירות מלאות בחיילי קומנדו מצרים שצלחו את התעלה לכיוון הגדה הישראלית) או לתפוס פיקוד ולהציל עם רב (רמז: הוא הלך על האופציה השנייה), מבינים שגבורת מלחמה ישראלית נבנית קומה על גבי קומה. נדבך על גבי נדבך.

סיפורי הגבורה של הדור הזה נבנים על גבי אלה שלפניו. הרלוונטיות שלהם לא פגה. היא נעשית מוחשית יותר. תודה, אורלב, על הגבורה ומזל טוב על הגבורות.