מי שצפה ושמע את הנחרצות שבה יצאו נציגי האופוזיציה לגווניה נגד בקשת החנינה של נתניהו, היה עלול להתרשם שמדובר באנשים בעלי תרבות לגליסטית מבוססת, שערך שלטון החוק נטוע עמוק בזהותם, ושעבורם שמירת החוק היא מעל לכל. אולם אלה אותם אנשים שעבורם מציתי טבעת האש סביב בית ראש הממשלה הם מלח הארץ.
אלו אותן דמויות שגילו הבנה וסלחנות כלפי ביצוע העבירות החוזרות ונשנות במהלך המחאות האלימות, ופעמים אף עודדו אותן. הם לא פצו פה גם לאחר כל מה שהתגלה במהלך משפט נתניהו בכל הנוגע לעבירות הרבות שבוצעו במהלך החקירות. היועמ"שית, עם כל מעורבותה ההולכת ומתברר בפרשת הפצ"רית, היא גיבורת התרבות האולטימטיבית שלהם.
השנה ימלאו 40 שנים לפרסום ספרו החשוב של פרופ' אהוד שפרינצק "איש הישר בעיניו", המתמקד בתרבות האי-לגליזם בחברה הישראלית. במובנו הבסיסי ביותר, אי-לגליזם מתאר יחס אינסטרומנטלי לחוק, זאת בניגוד גמור לשלטון החוק הנתפס כערך בפני עצמו וכבעל חשיבות לדמוקרטיה.
בתרבות אי-לגליסטית החוק הוא אמצעי בלבד להשגת מטרות, יעדים ואינטרסים. כאשר החוק מפריע להשגתם, האי-לגליסטים יתעלמו ממנו, יעקפו אותו, יעוותו את פרשנותו, ואף יעברו עליו. שפרינצק אף מבהיר את המונח "אי-לגליזם מלמעלה", היינו קיומו של קוד תרבותי זה גם בקרב האליטות והגורמים השלטוניים.
לתרבות האי-לגליסטית שורשים היסטוריים רחוקים. המחקר בתחום מציין את העובדה שהאוכלוסיות העיקריות שהרכיבו את החברה הישראלית מראשיתה באו מתרבויות אי-לגליסטיות: אוכלוסייה אחת הגיעה ברובה ממזרח אירופה, והאוכלוסייה האחרת הגיעה מארצות האסלאם. רוב מכריע של העולים לאורך שנים הגיעו מתרבויות לא דמוקרטיות ובלתי לגליסטיות בעליל. המכנה המשותף של רוב העולים היה היותם מיעוט נרדף, מודר ומופלה לרעה.
לדורות רבים של יהודים היה השלטון, כל שלטון, זר ומנוכר. חוקיו היו משהו שצריך לדעת להסתדר איתו ובמסגרתו, לא מעבר לכך. עקיפה של החוק או התעלמות ממנו לא נתפסו כבלתי מוסריות. מכאן גם היה חששו של בן-גוריון, מעצב הממלכתיות, שהעם היושב בציון לא בשל למדינה ריבונית שבה השלטון הריבוני הוא שלו.
תרבות, כידוע, אינה משתנה ביום אחד, ואף לא בשנים ספורות. רכיבי תרבות, מעצם מהותם, זקוקים לזמן רב, אם אכן רוצים שיוטמעו כראוי. תרבות זקוקה לתהליכי למידה וחינוך ארוכי טווח. פעמים שתרבות זקוקה לדורות כדי לעבור שינוי.
מבחינה טכנית, לא נדרשו יותר מכמה ימים או חודשים כדי להוריד את שלטי המנדט הבריטי מדלתות המשרדים ולהחליפם בשלטי מדינת ישראל הריבונית שזה עתה הוקמה. אולם נדרש הרבה יותר זמן כדי להפנים ולהבין שמדובר במשרדים שלנו, של מדינת ישראל. גם אם הגענו כבר לדור שלישי ורביעי במדינת ישראל, קודים תרבותיים עוברים מדור לדור בתהליכי סוציאליזציה.
טור דומה לזה הנוכחי נכתב על ידי לפני יותר מעשור, אלא שבנקודה קריטית במיוחד המצב החמיר באופן משמעותי במיוחד. כתבתי אז בתמימות ש"יש לזכור את הדברים החיוביים... אין להשוות בין תופעת העיתונות החוקרת של שנות ה-50 לבין היקפה הבולט יותר כיום... את ריבוי הארגונים שעניינם איכות השלטון והמנהל התקין. רשויות האכיפה והמשפט מגלות כיום נכונות גבוהה יותר לנקות את אורוות השלטון משחיתות".
את מקום העיתונות החוקרת, שמתפקידה להגיע לגילוי האמת, החליפה תקשורת המגויסת אוטומטית להגנה בכל מחיר על מה שהולך ומתברר כחשד לעבירות חמורות בקרב חלק מהאחראים על שלטון החוק. חלקים מצמרת רשויות האכיפה והמשפט, שתוארו כבעלות נכונות להילחם באי-לגליזם, התבררו כנגועות באופן עמוק באי-לגליזם בצורתו החמורה. הן מה שמתברר במשפט נתניהו, הן בפרשת הפצ"רית, מביאים את האי-לגליזם מלמעלה לשיא המחייב תיקון מן היסוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו