זה לא הסרטון, זה הריקבון: להציל את מערכת המשפט מעצמה

הציבור הישראלי נחלק השבוע לשניים. שני הצדדים משוכנעים שבפרשה של הדלפת הסרטון משדה תימן על ידי הפצ"רית יש עיקר וטפל. שני הצדדים בטוחים שהטפל הוא ספין עלוב, הסחת דעת מבישה מהדבר החשוב באמת - שהוא-הוא מסמן לאן אנחנו הולכים כמדינה, ושעליו צריך להילחם בכל כוחנו. רק צד אחד צודק.

עוד לפני שנרגענו מתיאטרון הרחוב (או שמא תיאטרון חוף הים) שהפיקה האלופה יפעת תומר-ירושלמי, אנשי ציבור ובכירי עולם התקשורת מיהרו לשרטט את גבולות הדיון: הפצ"רית נתקלה בהפרה מזעזעת של זכויות אדם, ומתוך חשש ששיקולים פוליטיים יקברו את המקרה, היא נדחקה להדליף את הסרטון לידיעת הציבור.

אם חיילים פגעו לכאורה במחבלים עזתים עצורים, זוהי השחתה של דמותה המוסרית של המדינה, וכל האמצעים כשרים כדי להילחם בה. אפילו "ארץ נהדרת" נרתמה למשימה, והפיקה מערכון נטול סאבטקסט שלועג למי שמזדעזע מההדלפה ולא מתוכן הסרטון.

כמה אירוני שהזלזול והלעג מגיעים מאותם מחוזות שיצאו מדי שבוע להפגנות ועודדו חסימות כבישים, השבתה של המשק וסרבנות המונית, בטענה שהממשלה מנטרלת את שומרי הסף. אותם אנשים שהזהירו אותנו מפני אפוקליפסת "ההפיכה המשטרית", מבקשים כעת לטעון שחמישה חיילים שעשו מעשה שלא ייעשה (ונניח לצורך הדיון שעשו, אף שעל הסרטון יש סימני שאלה גדולים) הם חשובים ומרכזיים יותר מאשר ריקבונה וקריסתה של מערכת הצדק.

אך בעולם שבו מערכת המשפט היא לא כלי ניגוח פוליטי, אלא מנגנון שתפקידו לוודא שאנחנו נשארים מדינה דמוקרטית שנשמרות בה זכויות אדם ואזרח ללא משוא פנים, הקרקס שהתגלה בפרקליטות הצבאית הוא מבהיל, והקשר המחשיד ליועמ"שית הוא מטריד.

גם אם ננסה לטעון שכל ההדלפה וכל הטיוח וכל השקרים וכל ההסתרות נעשו בשם השמירה על זכויות אדם - האם זכויותיהם של חשודים להליך הוגן אינן מעניינה של מערכת המשפט? האם חמישה אזרחים צעירים שהתגבש נגדם כתב אישום לא יכולים לסמוך על שומרת הסף שדווקא בגלל נפיצותו הפוליטית של התהליך הוא יהיה נקי, ענייני ובעיקר - חוקי?

בכל פעם כשקצין חובש כיפה ממונה לתפקיד בכיר כלשהו, הטרחן התורן שולף מהבוידעם את השאלה הוותיקה: כיצד יכול אדם דתי להיות מחויב לחוקי המדינה כשבלב-ליבו הוא מחויב יותר לחוקי התורה? אך הנה, המוני נבחרי ציבור, משפטנים ואינטלקטואלים ציבוריים מנסים לאתרג שומרת סף שעבורה החוק הוא רק המלצה, וצו מצפונה או היצר הפוליטי שלה נמצאים מעליו. ולא שאין לה כלים חוקיים להתמודד עם חיילים שסרחו. זה ליטרלי התפקיד שלה. זוהי בדיוק הסיבה שהסרטון הובא בפניה.

אבל מכל הכלים שעמדו לרשותה, היא בחרה לנצל את כוחה ואת המוניטין של התפקיד שלה כדי לשקר, לטייח ולזהם - והכל בידיעתו של מעגל הבכירים הקרוב אליה. המדמנה הזו נחשפה בפנינו, הציבור, לגמרי בטעות, בגלל בדיקת פוליגרף שגרתית של קצינה שקודמה בתפקיד, ולא כי מישהו שם עצר לשאול את עצמו איך הם מעיזים לנהוג במערכת החוק כאילו זו החצר הפרטית שלהם.

האם חמישה אזרחים צעירים שהתגבש נגדם כתב אישום לא יכולים לסמוך על שומרת הסף שדווקא בגלל נפיצותו הפוליטית של התהליך הוא יהיה נקי, ענייני וחוקי?

מי שרוצים שהשיח יתמקד בסרטון משדה תימן כבר ימצאו את הדרך לגמד את הפשעים של הפצ"רית. בעוד שנה או שנתיים היא תזכה לראיון מלטף, שיעלה על נס את ה"אומץ" שלה להילחם על זכויות אדם נגד מערכת צמאת דם.

אבל אפשר לצפות לחקירה אמיתית של חשד להפרת זכויות אדם גם בלי להתעוור מרצון לאמת המטלטלת שגילינו על המערכת, שאמורה להיות "כיפת ברזל משפטית" של לוחמי צה"ל. ריקבון במערכת החוק הוא תמיד איום גדול יותר - על הדמוקרטיה, על המדינה ועל זהותנו היהודית - מאשר עבירה של חייל בודד, חמורה ככל שתהיה.

במשך כמעט שנה שרפו פה את המדינה כדי להציל את מערכת המשפט מהממשלה. אולי סוף-סוף נוכל להפנים שצריך להציל את מערכת המשפט מעצמה.