נתניהו, כך לא נראת מלחמת תקומה

התגובה הישראלית המגמגמת להפרות הבוטות של הסכם הפסקת האש מעוררת מייד את התחושה שאנחנו כבר מכירים את שרשרת הפעולה־תגובה הזאת מהעבר הלא רחוק. מדובר בעבר בעייתי במיוחד, שהיה מהגורמים המרכזיים שהביאו עלינו את 7 באוקטובר לפני שנתיים ושאסור לחזור אליו בשום אופן. מאות מיליוני זוגות עיניים ערביות ומוסלמיות צופות בתגובה, כאשר אנחנו בנקודת זמן קריטית שעלולה להתברר כקובעת פני עתיד.

עד ל־7 באוקטובר לפני שנתיים הידרדרה ישראל למדיניות של הכלה, מגננה, תגובתיות ומידתיות. במקרים מסוימים היא הכילה פרובוקציות כאלו ואחרות, כל עוד לא הביאו לפגיעה בנפש. כך, לדוגמה, הלך ונשחק הפרימטר ברצועת עזה, ואוהלי חיזבאללה בהר דב הפכו לסמל של גישה זו.

במקביל, ישראל הפכה למעצמה של נשק הגנתי, כאילו זה טבעי שאויביה יטווחו את אזרחיה בקביעות והיא תגן על עצמה באמצעות כיפת ברזל, קלע דוד, חץ 2 ו־3, לייזר, מיגוניות ועוד. וכאשר ישראל כבר הגיבה, היא הקפידה על עקרון המידתיות עד כדי כך שעל ירי שלא הביא לנפגעים - הגיבה בהפצצת דיונות חול ועמדות ריקות.

אויביה של ישראל זוכרים היטב את כל אלה, מנסים לדרדר אותה לשם מחדש, ולכן התגובה הישראלית העכשווית להפרות ההסכם היתה קריטית.

היה ברור שאנשי חמאס יבחנו את גבולות האסור והמותר באמצעות הפרות ההסכם. אין בר דעת אחד שהעריך שלחמאס יש איזו כוונה לשמור על הפסקת האש.

מבחינת חמאס, ההסכם הזה מיועד להפרה מרגע חתימתו, והשאלה איך ומתי להפר אותו היא רק עניין של יחסי כוחות, התגובה הצפויה וכיוצא באלה.

וחמאס לא לבד בבדיקה הזאת. טורקיה וקטאר, שמעמדן שודרג לשותפות בהסכם, לא באמת הגיעו מתוך שאיפה לפירוק חמאס. הן שותפות מלאות להבנה הבלתי כתובה עם חמאס שהן יעזרו לארגון לשרוד ולהישאר גורם משמעותי ככל שהן רק יוכלו.

אתמול פורסם שחמאס מעורב מאוד בקביעת ממשלת הטכנוקרטים שמתוכננת לנו בעזה. המדינות השותפות הן שונאות ישראל, אנטישמיות, ושתיים מהן תומכות ברמות ובהיקפים שונים באחים המוסלמים ובחמאס כסניף הפלשתיני שלו. המהלך כולו נשען על חוסר הבנה של האמריקנים את עומק הקיצוניות האסלאמיסטית שלהן. כך קרה שעוד בטרם יבשה הדיו על ההסכם, הוא הופר בצורה בוטה כשבמקביל ברשתות כבר מופצות תמונות של כלים הנדסיים שנכנסו לרצועת עזה ועליהם דגלי טורקיה.

התגובה הישראלית הרופסת היא שגיאה שאסור שתתפתח לתחילתה של הידרדרות. עוד לא הספקנו לקרוא שישראל עוצרת את הסיוע "עד להודעה חדשה", מהלך בהחלט ראוי במסגרת תגובה עוצמתית נרחבת, וכבר ההודעה על ביטול התגובה הגיעה.

ספק רב אם משאית אחת או כלי הנדסי טורקי אחד הספיקו בכלל להמתין בגלל "הפסקת הסיוע" שלא באמת התרחשה.

כך גם התגובה הצבאית. נניח לצורך הדיון שישראל לא מסוגלת, בתנאים שנוצרו ותחת מחויבותה לארה"ב, לחזור ללחימה מלאה כפי שדרשו רבים. עם כל הכבוד ל"הפצצות הכבדות", זו לא התגובה הראויה לרצועת עזה שחוותה כבר אינספור הפצצות כאלו במשך שנתיים. הריסת עוד "תוואי טרור" היא עוד קצת מאותו הדבר.

גם ללא חזרה ללחימה מלאה, ולנוכח מאות מיליוני עיניים ערביות ומוסלמיות, התגובה היתה צריכה להיות עוצמתית ובלתי מידתית בהרס שלה.

מבלי להיכנס לפרטים, לדוגמה - כמה עשרות מגדלים בעזה, היא היתה צריכה להיות כזו שתהדהד בכל רחבי העולם הערבי והמוסלמי באמצעות הסרטונים המתאימים. שיהיה ברור שישראל לא תסבול הפרות כאלו של ההסכם.

בהיעדר תגובה עוצמתית ובלתי מידתית, ישראל תורמת במו ידיה לביסוס התפיסה שכל אויב יכול לעשות ליהודים הכל מבלי להיענש בעונש מרתיע במיוחד.

כך לא נראית מלחמת תקומה.