הכותרת שקראתם כאן אינה חדשה. כבר ביולי-אוגוסט 2023, במהלך ההפיכה המשטרית ולאור אזהרות ראשי מערכות הביטחון ושר הביטחון, אמרתי בכל אולפן ואף בטור שפורסם כאן (6.8.2023) שנתניהו מהווה סיכון ביטחוני לישראל ופוגע בביטחון הלאומי באופן מודע ומכוון. מה שקרה ב-7 באוקטובר הוכיח שאכן כך.
אולם טור זה לא בא לנתח את התחזיות שלי, אלא לזעוק פעם נוספת בעצם ימים אלה, שממשלת ישראל והעומד בראשה פוגעים במודע בביטחון הלאומי של ישראל עד רמה של סיכון ביטחוני מהותי.
אירועי הימים האחרונים רק מחזקים את תחושת ההתפרקות והבידוד הבינלאומית על ישראל. ועידת מדינות ערב בקטאר, "נאום ספרטה" של נתניהו וכניסת כוחות צה"ל לעזה תוך התעלמות ראש הממשלה מאזהרות ראשי מערכת הביטחון הם אולי הסמלים המייצגים של הצונאמי המסכן את המדינה.
לא, לא מדובר במשהו בלתי צפוי המגיע אלינו מבחוץ. מדובר בהתנהלות מכוונת של ראש ממשלה החושב על הישרדותו ולא על הישרדות החטופים, על מלחמה נגד שומרי הסף ולא על הכרעה אסטרטגית, על הנצחת מלחמת אינסוף ולא על מינוף מדיני, על השתעבדות לאידיאולוגיה משיחית ולא על חיזוק הביטחון הלאומי.
והיו לישראל לפחות שני מועדים לנקודת יציאה מוצלחת עם מינוף הזדמנויות. שתיהן הוחמצו בכוונת מכוון.
מועד א' – אוקטובר-נובמבר 2024
נתניהו מצהיר בעצרת האו״ם בספטמבר 2024: "הרסנו כמעט את כל גדודי הטרור של חמאס – 23 מתוך 24...".
אם לפני שנה השמדנו 23 מתוך 24 גדודי חמאס, לכל הדעות הכרעה צבאית, ובמהלך סוף ספטמבר ואמצע אוקטובר 2024 חוסלו נסראללה וסינוואר, האם היה רגע יותר מתאים מכך כדי להביא לחתירה לסיום המערכה הצבאית העצימה? מה עשינו בשנה האחרונה כדי למנף את זה להישג אזורי מדיני עם הזדמנויות מדיניות בעלות ערך אסטרטגי?
מועד א' פוספס במכוון!
מועד ב' – יוני 2025
מבצע "עם כלביא" באיראן. עוד מהלך מבצעי מרשים שפגע אנושות בראש ציר הרשע. נוצר כאן מועד ב' שאפשר לממשלת ישראל להצהיר על ניצחון על ציר הרשע – איראן, חמאס וחיזבאללה – ופנייה לנתיב מדיני הזדמנותי עדיין.
גם מועד ב' פוספס במכוון!
ואז הגיע המהלך המתוחכם של חמאס - קמפיין ההרעבה. קמפיין זה הפך עבור חמאס להצלחה בינלאומית מסחררת ולישראל לתבוסה מדינית חסרת תקדים, המעמידה אותה במרכיבים רבים כמבודדת בעולם, על סף מצורעת.
התמיכה הבינלאומית בהקמת מדינה פלשתינית בעיתוי הכי גרוע לישראל היא תמיכה גורפת. לכך נוסיף איומי סנקציות חמורים מידידי ישראל, עד כדי אמברגו צבאי, סנקציות, הערכה מחדש של מערכות היחסים ועוד.
מהלך זה לא היה נולד אם ממשלת ישראל היתה משכילה להכניס לרצועה גורם שלטוני אזרחי אזורי ובינלאומי, אשר יחליף את שליטת החמאס בתושבי הרצועה. אך ממשלת ישראל בחרה בהנצחת המלחמה על פני מינוף הישגיה הצבאיים למישור המדיני.
כעת, מדינות ערב המתונות - כולל מצרים והאמירויות - שוקלות להקים כוח הגנה אזורי נגד תוקפנות ישראל ואף מעבירות רמזים עבים על חשש לשרידות הסכמי השלום. במעשיה ובמחדליה, ישראל הביאה לאיחוד שורות נגדנו בעולם הערבי, כולל מדינות לא מתונות! במקום הרחבת הסכמי אברהם, קיבלנו סיכון הסכמים אלה ואף סיכון הסכמי שלום עם מצרים וירדן.
איפה היינו יכולים להיות לפני שנה במהלכים אסטרטגיים נבונים ואיפה אנחנו היום?
לכן, נתניהו וממשלתו מהווים סיכון ביטחוני מהותי למדינת ישראל, מעמדה הבינלאומי וביטחונה הלאומי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו