כשאהרן ברק חסם את גביזון

במהלך השנתיים האחרונות, שבהן הקשב של מדינת ישראל מרוכז בהמשך הלחימה בשבע חזיתות ובמאמץ לשחרור החטופים, עולה מדי פעם סוגיית המתח בין הממשלה והכנסת לבין בית המשפט העליון, למשל על רקע מינויו של ראש השב"כ והדחתה של היועמ"שית.

בעוד בישראל אירוע רודף אירוע במהירות האור, דבר שמשפיע על הזיכרון הקולקטיבי של החברה הישראלית, נראה שרבים שכחו שהמתח בין הרשויות לא התחיל על רקע הרפורמה המשפטית של שר המשפטים בתחילת ינואר 2023. אירוע שחל בדיוק לפני עשרים שנה ממחיש זאת היטב.

השנה היא 2005 והימים הם פוסט ההתנתקות מרצועת עזה. בתפקיד ראש הממשלה מכהן אריאל שרון, ושרת המשפטים היא ציפי לבני בת ה־47, שנחשבה אז לכוכבת עולה בליכוד. כשרת משפטים סברה לבני שהרכבו של בית המשפט העליון אינו פלורליסטי דיו, ואינו מאזן נכון בין הערכים הדמוקרטיים והיהודיים של המדינה. רצונה היה ליצור הרכב פלורליסטי יותר לבית המשפט העליון ואיזון נכון יותר של הדעות הרווחות בציבור. לפיכך תמכה לבני בבחירתה של הפרופסור למשפטים רות גביזון, שנחשבה למתנגדת הראשית לאקטיביזם השיפוטי של ביהמ"ש בהנהגת אהרן ברק. בניגוד לברק, גרסה גביזון שנושאי מדיניות חוץ וביטחון לצד מדיניות כלכלית־חברתית, כמו גם הסכמים קואליציוניים, אינם שפיטים. כמו כן טענה שלא צריכה להיות ביקורת שיפוטית על חוקיות חוקי הכנסת ושיש לצמצם את "זכות העמידה" ואת "מבחן הסבירות".

מנגד, נשיא בית המשפט העליון ברק התנגד בחריפות לבחירתה של גביזון. הוא חשש שבחירתה תוביל לשחיקה ביכולתו של בית המשפט העליון לדון בסוגיות של שלטון חוק ובהן טוהר המידות של נבחרי הציבור ועובדיו, וראה בגביזון גורם שיחתור תחת יסודותיו האיתנים של בית המשפט העליון ויפגע ביציבותו. ברק אף הרחיק לכת ונהג בחוסר ממלכתיות כאשר בנובמבר 2005 הוא התבטא בפומבי נגד מועמדותה של גביזון, באומרו שעם האג'נדה שלה - היא אינה ראויה לכהן בבית המשפט העליון.

שרת המשפטים ציפי לבני תקפה אז את ברק באומרה ששעריו של בית המשפט נעולים בפני אנשים שהשקפת העולם שלהם שונה משלו

בתגובה לדבריו המקוממים של ברק אמרה שרת המשפטים ציפי לבני שלכל משפטן בעל שיעור קומה יש עמדות משפטיות בנושאים מהותיים, ובלשון אחרת אג'נדה, ובכך הם יתרמו לחיזוקו של בית המשפט העליון. בהמשך אף החריפה לבני את ביקורתה על ברק באומרה ששעריו של בית המשפט נעולים בפני אנשים שהשקפת העולם שלהם שונה משלו. בדומה למחלוקת בין שר המשפטים הנוכחי יריב לוין לנשיאת העליון אסתר חיות במהלך שנת 2023, גם בשנת 2005 הוביל העימות בין לבני וברק לאי־כינוסה של הוועדה לבחירת שופטים, ולעומס רב על בית המשפט העליון שבו חסרו אז ארבעה שופטים.

בהסתכלות לאחור, מעניין לראות שהיתה זו דווקא ציפי לבני (האחרונה שניתן לטעון עליה כיום שהיא מתומכיו של שר המשפטים לוין) אשר עמדה בראש המאבק למען בית משפט פלורליסטי יותר. בדיוק כפי שניסה לעשות לוין עצמו במסגרת הרפורמה המשפטית כמעט שני עשורים לאחר מכן. גביזון לבסוף לא נבחרה לעליון, אך אזהרותיה משנת 1999 על העוצמה הרבה שבידי שופטי בית המשפט העליון רלוונטיות גם כיום.

לסיכום, אין כל ספק שסוגיית מינויה של גביזון לבית המשפט העליון, ובעיקר התנגדותו הפומבית והחריפה של הנשיא אהרן ברק, פגעו קשות ברשות השופטת.

בדמיון רב לניסיונותיו של לוין בשנת 2023 למנות שופטים לעליון המחזיקים בתפיסת עולם שמרנית ולא אקטיביסטית, כבר בשנת 2005 טענו גורמים בכנסת שהעובדה שלא התאפשר לשרת המשפטים ציפי לבני למנות שופט אחד המייצג קו שמרני לבית המשפט העליון רק תתרום לשחיקת מעמדו בקרב הציבור הישראלי. היתה זו נבואה שלמרבה הצער התגשמה. 

ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ועמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS). מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"