מארגני פסטיבל טורונטו פסלו את הסרט "הדרך שבינינו", הכולל תיעודי מצלמות גוף של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. בין הנימוקים: לא התקבל אישור לשימוש בתיעודים. זה נימוק פתלתל, שרומז לקיום זכויות יוצרים על החומרים ולצורך ברשות להשתמש בהם. כעבור כמה ימים המארגנים חזרו בהם מהפסילה.
נשים בצד את האפשרות שלכתחילה דובר בתירוץ: הטענה הועלתה על ידי המארגנים, ולא על ידי המצלמים שב-7 באוקטובר דווקא הציפו את הרשתות בתיעודים. אם המארגנים מוטרדים מחשיפה משפטית - אפשר לבקש "כיסוי" ממפיקי הסרט, כנהוג בתחום.
במחקר משותף עם פרופ' גיא פסח, עסקנו בדינמיקה דומה בהקשר של חומרים מתקופת השואה. זכויות יוצרים שימשו לעיתים כלי לשליטה בגישה לחומרים שנוצרו על ידי המשטר הנאצי ובכיריו. עסקנו ב"מיין קאמפף" של היטלר, בסרט התעמולה "ניצחון הרצון", ובתיעודים של גטאות, מחנות ריכוז ואפילו תהליך ההשמדה מטעם המשטר הנאצי. גם שם נעשה לפעמים שימוש בזכויות היוצרים כדי להקשות את הגישה, או לשלוט בנרטיב ההיסטורי.
ההיסטוריון שאול פרידלנדר הצביע בהקשר זה על "בעיית הייצוג": לנוכח הקיצוניות, ההיקף והזוועה של האירועים, קשה לאנשים בנסיבות "רגילות" לתפוס את הדברים כמציאות שאכן התרחשה. כמו בשואה, גם ב-7 באוקטובר הגישה לחומרי הגלם המקוריים חשובה במיוחד כדי לגשר על הפער. נכון, זכויות היוצרים ככלל הן ניטרליות, ולא מתעניינות במוסריות. למרות זאת, המחקר מראה שהדין הקיים כולל כמה עקרונות שמאפשרים למנוע תוצאה מקוממת המקנה לחמאס שליטה על תיעוד 7 באוקטובר.
נניח שפסטיבל טורונטו לא השתמש ב"זכויות יוצרים" כתירוץ, ונבהיר: תקדים משפטי על חומרי תיעוד מהשואה מבהיר שאין לחמאס זכויות על סרטוני הזוועה
- להבדיל מחומרים רבים מתקופת השואה, סביר שהתיעוד לא עומד בדרישות להגנת זכויות יוצרים. החוק דורש רמה מינימלית של יצירתיות ושל שיקול דעת כתנאי להגנה. צילום אוטומטי ממצלמות גוף, שפועל ברצף בלי בימוי, עריכה, בחירת זוויות צילום וכדומה, לא יעמוד ברף ולא ייחשב "יצירה מקורית".
- גם אם נניח שקיימות זכויות יוצרים על התיעודים מ-7 באוקטובר, המתעדים חגגו את הפשעים בהצפת הרשתות החברתיות בסרטוני זוועה, ולכן ניתן לפרש זאת כהסכמה משתמעת להפיצם הלאה: "רישיון מכללא".
- הדין מאפשר שימוש הוגן ביצירות גם בלי הסכמת הבעלים. לרוב, העיקרון נותן עדיפות לשימוש טרנספורמטיבי, כזה שמשנה את התוכן של המקור. אבל במצבי "בעיית ייצוג", יש משמעות דווקא בגישה לחומרים המקוריים כמו שהם. יישום נכון של עקרון השימוש ההוגן יאפשר זאת בנסיבות כאלה.
- עקרון השימוש לרעה בזכויות יוצרים מאפשר למנוע מבעלי הזכויות שימושים שמנוגדים למטרות זכויות היוצרים, והוא מתאים מאוד כשהמטרה היא לעוות את הזיכרון הקולקטיבי ולשלוט בנרטיב.
לסיכום, הניסיון לשלוט בנרטיבים היסטוריים באמצעות זכויות היוצרים אינו חדש. אבל הטענה שנדרש "אישור" מטעם חמאס היא לא רק מקוממת - אלא שבדיני זכויות היוצרים יש גם ארגז כלים שלם שמאפשר לדחות אותה ולהניח דעתם של המארגנים בטורונטו.
הכותבת היא פרופסורית למשפטים באוניברסיטה העברית, חוקרת בתחומי זכויות היוצרים והזיכרון הקולקטיבי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו