החברה בישראל נחלקת בימים אלה לכמה וכמה קטגוריות.
אחת מהן נוגעת לעניין הכלכלי, והיא החלוקה בין שכירים לעצמאים.
בקרב השכירים, עולם כמנהגו נוהג, לטוב ולרע. העצמאים, לעומת זאת, מוגיעים עצמם בסוגיית פיצויי המדינה לנזקים הכלכליים העקיפים של מלחמת עם כלביא. עם העצמאים, לצערנו, כבר מורגל בכך והוא משתלב בטבעיות במערך הפיצוי, כשם שאך לפני רגע התרגל והשתלב במערך הנזקים. כמעט אמרתי: שלא תדעו מצרות, אבל זה לא נכון. קודם כל, כי רבים הם העצמאים, ושנית - טוב מאוד להיות עצמאי.
לפעמים זה חתיכת כאב ראש, כמו למשל בימי מלחמה ופיצויים.
שלוש הערות בנושא זה:
א. לא ייאמן עד כמה מערכת הפיצויים יעילה ומהירה. זהו הסיבוב הרביעי בחצי העשור האחרון, ושלושת הקודמים היו מהירים ויעילים כמכונה משומנת. תחשיב מהיר, הגשה מהירה, אישור מהיר, תשלום מהיר. מי היה מאמין לפני עשור שמערכת פיצוי ותשלומים תלויית תחשיב תוקם ותופעל תוך שבועות אחדים? היינו כחולמים. ישראלים כבר התרגלו שסכומים נאים נכנסים לחשבונם כפיצוי, ושאפילו ההליך הכרוך בכך הוא ידידותי ומקוון ומהיר. כל הכבוד לרשות המיסים.
ב. מצד שני, צריך לדבר על הבעיה המרכזית. כל עצמאי יידע לספר לכם (בדרך כלל גם בלי שתשאלו אותו) שהתחשיב המקובל לקביעת הזכאות לפיצוי וגובהו אינו טוב. הוא בנוי בפשטות על המחזור בשנה הקודמת ועל הירידה בהכנסה בתקופת המלחמה (חודש או חודשיים, תלוי בקטגוריית הדיווח למע"מ) לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
אני בטוח שיש הרבה כאלה, ואני בטוח שהפיתוי גדול. זו הרי הזדמנות פז "להתנקם" במערכת המיסוי ולזכות לראות כסף הזורם בכיוון המנוגד לתנועה. אבל זה לא הגון וזה לא יפה, ובסופו של דבר העובדה ששיעורי המס הם כה גבוהים מבוססת לא במעט על מערך ההזדמנויות האדיר שמגיע ארוז ביחד עם מערכת המס
בחלק מהמקרים זהו שיקוף נכון, בחלק עצום זה כמעט לא משקף דבר. העניין הוא פשוט: הדיווח החודשי מתייחס בחלקו הגדול לעבודה שבוצעה בחודשים שקדמו לו, כלומר: הפסדי חודש המלחמה אמורים להשתקף בחודש שאחריה, זה שבכלל לא רלוונטי לתחשיב הנזק והירידה בהכנסה. אז מה עשינו?
העניין הזה נמשך והולך כבר מתקופת הקורונה וגורם לאינספור עצמאים ומייצגיהם להוגיע את מוחם בתרגילים מתרגילים שונים. זה מיותר, כמובן. המערכת היא, כאמור, סופר־יעילה. היא צריכה לעבוד על בסיס אמון, הצלבת נתונים, ביקורת רנדומלית ומתן קנסות.
ג. אני ממש לא רוצה להישמע צדקן ומטיף, אבל מותר להגיד גם את זה, בשקט, בינינו ובלי שמות:
אם לא באמת נפגעתם כלכלית כתוצאה מהמלחמה, תחשבו פעמיים לפני שתתפסו טרמפ ותצליחו להשתחל למערך הפיצויים. אני בטוח שיש הרבה כאלה, ואני בטוח שהפיתוי גדול. זו הרי הזדמנות פז "להתנקם" במערכת המיסוי ולזכות לראות כסף הזורם בכיוון המנוגד לתנועה. אבל זה לא הגון וזה לא יפה, ובסופו של דבר העובדה ששיעורי המס הם כה גבוהים מבוססת לא במעט על מערך ההזדמנויות האדיר שמגיע ארוז ביחד עם מערכת המס.
העובדה שעשיר ורש מפוצים באותם שיעורים כשלעצמה היא עוול ואיוולת, בל נהפוך את המרחב לעוד יותר לא הגון על ידי דרישות לא מוצדקות רק בגלל שזה מתאפשר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו