הרעב של העזתים מסוקר לפני הרעב של החטופים שלנו. זה הסדר החדש. איך זה יכול להיות? ראיתי כמה מהדורות כאלה השבוע, ולא האמנתי. אני עוד זוכרת את רינו צרור בשבוע הראשון למלחמה פותח תוכנית בגל"צ ואומר בשאט נפש: "והנה בישיבת הממשלה הם ידונו על הכנסת משאיות סיוע לעזה, ואתם תראו שכולם ידברו נגד, ואתם תראו איך בסוף הם יעשו בדיוק את זה" - והוא צדק. אבל השבוע גם הוא כבר עקב בדאגה אחר הרעב של אותם עזתים.
כולנו גויסנו לכל החיים
תקציר הפרקים הקודמים: שבוע חלף מאז חשף רן בוקר ב־ynet תכתובת פנימית מקבוצת הווטסאפ של חדשות 12 על סיקור הרעב בעזה, וכבר אנו עדים לשינוי סדר היום הציבורי. מי שבחר להוציא צילומי מסך אל כתב הבידור, הניח שחשיפת מדיניות בפני עשרות אלפי עוקבים תאלץ את המערכת לשנות את הנוהל התקשורתי, וצדק. זה נשק יום הדין האמיתי בישראל.
הקטליזטור לדיון בקבוצה היה הפגנה שנערכה מחוץ לאולפני נווה אילן בעוון אי־סיקור מספק של הסבל העזתי. רון ירון, עורך "יומן שישי", כתב ש"עם כל ההבנה לחובתנו העיתונאית - כששומעים את הסיפור של שורדות השבי, קצת קשה להתחבר למסר" (של הסבל העזתי).
אילן לוקאץ' ענה: "חובתנו העיתונאית לדווח, בין ששורדת שבי מתחברת לזה ובין שלא". מיכל פעילן, שנודעה כמקורבת למשפחות החטופים ואף הואשמה בימין כמי שמעורבותה הרגשית משפיעה על סיקור בעד עסקאות "בכל מחיר", כתבה: "מסכימה מאוד עם לוקאץ'. אני מקבלת הרבה ביקורת על כך שאין שום דיווח אצלנו בנושא, ובעיניי הביקורת מוצדקת".
מגיב אחר תהה אם הם בעצמם דוגמה חיה לעיתונות מגויסת, ומגיב אחר כתב שאם זו עיתונות מגויסת אז במקרה הנדון הוא בעד. גם בחדשות 13 הודגם ביטוי לנושא, כאשר עמנואל אלבז־פלפס התארחה באולפן של מוריה אסרף ואייל ברקוביץ', וכאשר הזכירה את ההרוגים העזתים מהמלחמה מייד הושתקה על ידי אסרף.
עמנואל התרעמה בשם חופש הביטוי ודרשה שוב להזכיר את הסבל העזתי, וברקוביץ' נותר קשוח: "עם כל הכבוד אלייך ויש לי הרבה כבוד, אני לא צריך לדאוג למה שקורה לאויבים שלי בעזה". השבוע זה קרה - המאזן השתנה. השער של מוסף "הארץ" כבר לא לבד.
לא בלי אג'נדה
עד אז אפילו אני חשבתי שאולי קיימת הוראה סודית מהצנזורה שאוסרת לשדר מראות מעוררי חמלה מעזה, ולא הבנתי למה. התגלית המרעישה, שלפיה זו צנזורה עצמית בלבד, מעודדת ומבעיתה כאחד. מעודדת - כי מול הסברה ישראלית אפסית, התקשורת בוחרת צד פטריוטי ומנסה להיאבק למען מה שהיא מזהה כאמת.
ומבעיתה - כי אם כל כך הרבה זמן הצליחה התקשורת הישראלית לשמור על חזית אחידה שמתעלמת ממציאות שמתרחשת לא רחוק ממנה, אז מדובר בתקשורת מגויסת, ומי שרוצה סיקור כלשהו, לא רק אוהד, צריך להיות מהצד הנכון של האג'נדה.
אבא לא עושה בושות
נולדתי במלחמת שלום הגליל - אחדים מכנים אותה מלחמת לבנון הראשונה, תלוי כמובן לאיזה אופן מילולי אתם מגויסים. בכל משפחה מספרים לילד מה קרה כשהוא נולד. אני גדלתי על האתוס, שלפיו בישיבת הפקת לקחים של בכירי גלי צה"ל עם תום המלחמה, אמר אבא שלי - שעד אז ערך יומני חדשות - ש"התחנה שירתה את מטרות המחבלים". הרמטכ"ל נעלב וכעס (רפול), ואיש החדשות אבשלום קור הושעה.
התקשורת שלנו חופשית במגבלות הז'אנר. אם זה מסתדר עם פטריוטיזם - אחלה. כמו בראשית המלחמה, כששחרור החטופים היה משימה לאומית שעבדה היטב עם הפלת הממשלה. בחינת המציאות בכפוף לאג'נדה
דיני עבודה ומראית עין גרמו לתחנה הצבאית לקרוא לקור לשוב, אבל לוודא שלא יתקרב עוד לעבודה חדשותית. ככה ייעשה למי שמציב כזאת מראה למקום עבודתו, כלומר שמביע כזאת דעה. פרס הניחומים היה פינה בענייני לשון עברית, והשאר היסטוריה.
אפשר להסתכל על זה כמעשייה חסידית על איש אחד שצמח ממקום לא צפוי בזכות נאמנות לערכים, ואפשר לשאול אם התקשורת הישראלית הנוכחית כבר יודעת לבחון נתונים בתודעה נקייה, לא מתוך אג'נדה. הרי כך הגענו כמדינה ל־7 באוקטובר, לא? - קיבעון מחשבתי ומחויבות לאג'נדה מתחלפת, שלא בהכרח מתיישבת עם המציאות.
אבא שלי אמר אז ש"גלי צה"ל שירתה את מטרות המחבלים". הרמטכ"ל רפול כעס, איש החדשות אבשלום קור הורחק לפינת הלשון העברית, והשאר היסטוריה. ככה ייעשה למי שמציב את המראה הלא נכונה
תראו: אורית סטרוק מעלה נתונים רציונליים בקבינט, אבל מושמצת אוטומטית כי זאת המשבצת שנוחה לנו כתקשורת. ממש כמו שבאוגדת עזה לא הקשיבו לתצפיתניות, כי הן בנות שלא חושבות שחמאס מורתע.
תקשורת שיוצקת את משברי הזהות שלה אל תוך הליין־אפ אינה מקצועית, גם אם פעם בכמה זמן יוצא שהיא משרתת את סט הערכים שאני מאמינה בו. סיקור רעב בעזה דרך ילדים וסירים ריקים זה חלול ומגויס. עיתונות מקצועית תשאל מדוע ההנהגה הפלשתינית גוזלת את אנשיה; מדוע ישראל דואגת לאויב שנעץ שיניים בבנותיה החטופות; למה ישראל אחראית, אם לפני 20 שנה כבר התנתקנו.
מי שחרד לגורל בניו יקשה על ראש ממשלה שביד אחת שולח חיילים לחזית, וביד אחרת מאכיל את האויב כדי שיהיה לו כוח להילחם במיטב בנינו. והצופה הנבון שעד עכשיו קרא על העזתים רק בטלגרם יתהה אם יש נושאים נוספים שלא זוכים לסיקור, כי שורת הכתבים החליטה שעל זה לא מדברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו