העתיד הישראלי בבתי הספר: פחות ציונים, יותר ציונות
לא יקרה כלום אם במקום להתמקד בציונים, בית הספר ייצא החוצה לעבודת כפיים יום בשבוע • בהיסטוריה של המדינה זה כבר קרה - ילדים יצאו למלא שקי חול במלחמות • אם אפשר לפספס ימי לימודים על בידוד בקורונה, אפשר להרוויח ימי התנדבות במשימות לאומיות
תחילת הקיץ אלו ימי ההולדת שלי, של הדר ושל שני הבנים שלנו. תמיד כשאני חושב על ברכות לילדים, אחרי כל החומר והמתנות, מה שהכי הופך לי את הבטן זו השאלה - אילו בני אדם הילדים שלנו יהיו.
המענה לשאלה הזו לא נמצא במערכת החינוך של היום. הוא נמצא בבנות ובבני נוער שמגיעים לחוות עזובות והופכים אותן לפנינה, בצעירים שמסתערים על מקלטים שצריכים ניקוי, גנים שצריכים שיקום, מצפים שצריכים בנייה. זה נוער שיודע להתגייס ולהגיע לכל נקודה שצריכים אותו - למרות מגבלות המערכת, ולא בזכותן.
החזון שמנחה אותנו פשוט: כל ילד צריך להיות חלק מעשייה משמעותית. לא רק ללכת לבית הספר או לחוג ולחזור הביתה. גם נער שגר בכפר סבא צריך לקחת חלק בבנייה של מצפה בבקעה או ברמת הגולן. כל ישראלי צריך לגעת באדמה, לשתול, להיות חלק מהעשייה החקלאית. אפשר לגור איפה שרוצים, אבל חייבים להיות חלק מהבנייה של המדינה מחדש.
הבעיה היא שרוב מערכות ההוראה שלנו בנויות להכשיר תלמידים לקבל ציונים, לא לקחת אחריות. התוצאה: הכי קל זה כשהילד נסגר אחרי בית הספר עם המחשב בחדר, אך הכי חשוב זה להיות הורה שפעם בשבוע מסיע אותו להיות חלק מהבנייה, שמחנך את הילדים להיות פעילים בקהילה, לטייל איתם כדי שתצמח אהבת הארץ.
מצפן החזון הציוני
מערכת החינוך של היום מכוונת לערכים אוניברסליים שיתאימו לכל יישוב ומגזר. בואו נהיה כנים: זה לא עובד. לא משנה מאיזו מפלגה שר החינוך - כולם פוחדים לקבל החלטות אמיצות. במקום זה, אנחנו צריכים חינוך לציונות מתוך חיבור לעשייה, לאהבת הארץ ולהכרתה.
זה הזמן לקבל החלטה אמיצה ולא רק להעביר קדנציה. בכל בית ספר צריכה להיות תוכנית חינוך לאידיאולוגיה הציונית, ובכל בית ספר חייבת להיות תוכנית לחיבור לאדמה. להרחיב את של"ח לכל בתי הספר, לא רק לחלק. לא יקרה כלום אם במקום להתמקד בציונים, בית הספר ייצא החוצה לעבודת כפיים יום בשבוע.
זה לא רעיון מהפכני. בהיסטוריה של המדינה זה קרה - ילדים יצאו למלא שקי חול במלחמות. אם אפשר לפספס ימי לימודים על בידוד בקורונה, בוודאי אפשר להרוויח ימי התנדבות במשימות לאומיות.
החזון הציוני הוא המצפן של המדינה. אותו מצפן שהוביל להקמת המדינה, צריך להמשיך לרתום גם את הקהלים שעדיין לא מזדהים עד הסוף עם הרעיון הציוני - לסייע לחברה החרדית, הבדואית, ואפילו הערבית, להיות חלק מהתרומה ואף לקחת חלק בעול הביטחון.
להיות תלמיד זה לא רק לבוא בשמונה, לצאת בשתיים ובכיתה י"ב לסמן וי – "עשיתי בגרות". בישראל שלאחר 7 באוקטובר, להיות תלמיד זה להיות חלק מהבנייה של המדינה מחדש.
הכותב הוא סמנכ"ל חינוך בארגון "השומר החדש" וממייסדי הארגון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו