בימים האחרונים החל דיון על כך שהימין צריך לעשות חשבון נפש. הימין צריך לחשוב איך הוא משקם את עצמו מחדש לאור ההתפרקות האידיאולוגית של חלק מחבריו והקמתה המסתמנת של ממשלת השמאל. ואולם, באופן תמוה, נדמה שרוב מי שמקדם רעיון זה, מכוון את חיצי הביקורת דווקא לליכוד ולמי שעוד נותר במחנה הימין עד לרגע זה. זהו רעיון מופרך.
האם את חשבון הנפש צריכים לעשות אלו שהתריעו במשך חודשים מפני התרמית שבנט וסער צפויים לעשות, או אלו שהמשיכו לספר שמדובר "בימין שבימין"? האם את חשבון הנפש צריכים לעשות אלו שהעדיפו את פינוי חאן אל־אחמר על ממשלת ימין יציבה, או אלו שתמכו בארבעה הסכמי שלום, ריבונות מיידית על שלושים אחוזים מהשטח ומחיקת שיח "הסכסוך תחילה"? האם את חשבון הנפש צריכים לעשות אלו שזיהו, כבר בהמצאת מנגנון "כתב החשדות" נגד נתניהו, שמדובר בעלילה שמטרתה להפיל את שלטון הימין, או אלו שתמכו תמיכה מלאה במה שמכונה "מערכת אכיפת החוק"? האם את חשבון הנפש צריכים לעשות אלו שבחרו פעם אחר פעם בבנימין נתניהו באופן דמוקרטי במפלגה ובציבור, או אלו שדרשו "להזיזו" חרף תוצאות ההצבעה?
יש משהו בלתי סביר ובלתי נסבל בקריאה לחשבון נפש בימין, כשזו מכוונת דווקא לאלו שלא משו מדרכם. לאותם מצביעי ליכוד שבמשך יותר משנתיים הואשמו בעדריות, טיפשות, עיוורון, חבירה לשחיתות, הסתה - ואחריות לכל העוולות האפשריות, רק משום שהם דבקו בדרכם. רק משום שסברו שראש המפלגה שהם בחרו בבחירה דמוקרטית ראוי להמשיך לעמוד בראשם. יש משהו בלתי נתפס בדרישה לחשבון נפש, היום, מן היחידים שנותרו עומדים כנווה מדבר, בזמן שמסביבם הכל נעקר ונמחק אידיאולוגית. המחנה הלאומי ורכיבו המרכזי - הליכוד - אינו צריך לכפר על מעשיהם של המתנתקים ממנו. להפך, בל נבלבל את היוצרות. בל נהפוך קורבן לתוקפן, נאמן לבוגדן, לוחם צדק למייצר העוולה.
אם נותרה עוד משימה אחת להטיל על כתפיהם של אלו שנותרו נאמנים לדרכם, גם בימים קשים אלו, היא אחת: עליהם לזכור שמטרת העל של אלו שחברו להקמת ממשלה מימינה ועד המשותפת - טרם הושלמה. המטרה האמיתית, כפי שהצהירו בתיאום מדהים אהוד ברק משם ונדב העצני מכאן, היא להזיז את נתניהו, לעוקרו מן המחנה שתומך בו. משמאל, מפני שזו הדרך היחידה לעצור את המהפך הלאומי־המדיני־הביטחוני שנתניהו חולל בעשור האחרון. ומימין, כדי להחריב את הליכוד ואת המחנה הלאומי ליסודותיו, ואז לאפשר לנוטשים לשוב אליו במעטה של "ימין חדש".
גם אם המחנה הלאומי האמיתי יצעד לאופוזיציה כעת, עליו לעשות זאת בראש מורם ובהובלת מנהיגו הנבחר נתניהו. אסור לאפשר להם את ההישג הזה. וכשמפלגת העם הדמוקרטית האחרונה - הליכוד - תנהג כך, היא לא תזדקק לחשבון נפש. להיפך, היא תהיה מגדלור - של צדק, של דבקות אידיאולוגית ושל הגנה על הדמוקרטיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו