כך הושמטה מהתודעה שואת יהודי לוב

אתמול שודר הסרט "ג'אדו: שואה במדבר", המגולל את סיפורם של יהודי בנגזי שנשלחו למחנה הריכוז ג'אדו דרך יומן שכתב יוסף דעדוש במחנה. גם סבי, ציון חסון, היה במחנה ג'אדו עם משפחתו. אני מכירה את הסיפור מילדותי. אך סיפור שואת יהודי לוב גדול הרבה יותר. חלק מרכזי ממנו התרחש דווקא באירופה, במחנות ההשמדה שכולנו שמענו את שמם, ברגן־בלזן, אינסברוק, אושוויץ וסוביבור.

משפחות־משפחות הם הועברו ממקום למקום, דחוקים בקרונות למשא בהמות, מרגישים את האקלים משתנה בהדרגה. ממדבריות צחיחות, דרך נמלים תוססים הם עברו גם את הים, לעבר שדות ירוקים ונהרות שוצפים ולבסוף אל שלגים וסופות, עצים חשופים וקור אימים. הם עברו הרבה תחנות בדרך. חלקם נרצחו במהלכה. תינוקות מתו ותינוקות נולדו. רובם הועברו לאיטליה, מקצתם לצרפת ולאחר מכן נשלחו בטרנספורטים להשמדה. באיטליה הם פוזרו בין ערים שונות וכפרים איטלקיים במעין גטאות, כתחנות ביניים לפני שליחתם לתחנה הסופית.

ג'וליו חסן, יליד טריפולי, העיד כי אמו שלחה את אחיו הקטן לסבים בבולוניה, שם לא תפסו חוקי הגזע. אך ב־1938 גם במקומות הללו נשלחו היהודים להשמדה, ועל אף ניסיונותיה להסתתר כל המשפחה נשלחה לאושוויץ ונרצחה שם.

לוב היתה חלק בלתי נפרד מאיטליה הפשיסטית, והיהודים שחיו בה נכללו בפתרון הסופי. ג'וליו חסן, יליד טריפולי, העיד כי אמו שלחה את אחיו הקטן לסבים בבולוניה, שם לא תפסו חוקי הגזע. אך ב־1938 גם במקומות הללו נשלחו היהודים להשמדה, ועל אף ניסיונותיה להסתתר כל המשפחה נשלחה לאושוויץ ונרצחה שם.

האחים אליהו ויעקב לביא מבנגזי הגיעו דרך בולוניה למחנה אינסברוק שבאוסטריה. "הגרמנים דחפו אותנו בכוח אל המשאיות", העיד יעקב. "מהמשאיות עברנו לרכבת משא של בהמות... 7-6 משפחות בקרון אחד. דחוסים בעמידה... ובתוך הקרון היה חלון ברזל קטן מסורג. בקושי אפשר להוציא יד. אחד דוחף את השני ועולה על השני".

מהחום של בנגזי הם הגיעו לקור של אוסטריה, לבושים בבגדי קיץ. "באוסטריה בחורף היה מטר שלג", סיפר אליהו בעדותו. "פעם מטוס היה צריך לנחות בשדה התעופה וכל המחנה היה צריך להחזיק אחד בשני ולהדק את השלג כדי שהמטוס ינחת... מתו באותו יום המון אנשים, מרוב קור, מהסבל". יעקב אחיו הוסיף: "מסביב יש את הירוק היפה של ההרים, כל האזור ירוק כמו גלויות נוף של אוסטריה, אבל אנחנו רואים רק את הצריפים. ביתנים. מלא מלא. מפה לא יוצאים".

על אף העדויות המרובות, סיפור יהודי לוב הושמט מההיסטוריה היהודית, בעיקר בישראל. אחת העדויות המרכזיות היא ספרו של פרימו לוי, "הזהו אדם", שבתרגומו לעברית הוצנע מוצאה הטריפוליטאי של משפחת גטניו, שהוזכר בספר המקורי ובתרגומיו הבינלאומיים.

"אחרי 70 שנה נפתחו התרגומים בצרפתית ובאנגלית לציבור", מספרת חוקרת שואת יהודי לוב ניצה נסרין־טוכמן. "ערב חורפי אחד פתאום אני רואה על ההתחלה, בעמוד 6... את המילה טריפולי. אמרתי לא יכול להיות. הייתי 32 שנה מורה ומחנכת. העברתי לכל כך הרבה תלמידים את הספר 'הזהו אדם'... חיפשתי את הגרסה בצרפתית, וגם שם היה כתוב... חבר הפנה אותי למישהי שלימדה את הספרים באוניברסיטה. התקשרתי אליה והיא אמרה לי: חיכיתי לחוקר מישראל שיבוא וישאל על הספר הזה ולמה זה הושמט".

המשפחה שהוזכרה בספר היא משפחת גטניו, שנשלחה מטריפולי לאושוויץ דרך איטליה. אב המשפחה, לאון גטניו, שרד את אושוויץ, אך אמו, אליסה, ואשתו פורטונה עם ארבעת ילדיהם נרצחו כולם במחנה ההשמדה. אחת הסברות היא שהסיפור הזה נמחק כדי להוציא את יהודי לוב מסיפור השואה האירופי ולא לאפשר להם לקבל פיצויים. ואכן, רק ב־2010, אחרי מאבק משפטי של עשרות שנים, הם הוכרו כשורדי שואה, על אף התנגדות תקיפה של הממסד בישראל. היה זה אחרי מותם של רבים מהשורדים. עד היום יש מי שמתכחשים לשואת יהודי לוב או מפקפקים בהגדרה של הסיפור שלהם כשואה.

זה חלק מההדרה העקבית של מזרחים מהאתוסים המרכזיים של הישראליות: לא הייתם בשואה כמו שלא בניתם את המדינה.