בלי השוואות

שנה וחצי של השוואות בין אז להיום. אז - השואה וימי מלחמת העולם השנייה, היום - מלחמת 7 באוקטובר, שהיא המציאות שלנו כבר תקופה ארוכה מדי. הסיפורים, העדויות, התמונות והתיאורים - תמיד בהשוואה לאז, ומוסיפים: "אבל אז לא היתה לנו מדינה. היום יש". ואולי המשפט הזה הוא המפתח לכך שלא הכל דומה, שיש מקום לתת לכל טראומה ואסון את המקום שלהם. להבטיח שבאמת נוכל להנחיל לדורות הבאים, לזכור ולעולם לא לשכוח.

נלך 100 שנים קדימה, לשנת 2125. מושגים כמו "מלחמת העולם השנייה", "נאציזם", "היטלר", "מחנות ריכוז והשמדה", "תאי גזים" ועוד יהיו עבר רחוק מאוד עבור תלמידי ישראל. אין לדעת איך ייראו שיעורי ההיסטוריה עוד מאה שנה.

לנו, בשנת 2025, עוד ישהיכרות אישית עם שורדי השואה.האחרונים שבהם חיים בינינו, לרבים קיים קשר משפחתי כלשהו לשואה, חלקנו שמענו עדויות ממקור ראשון, חלקנו דור שני, שלישי, רביעי, ואפילו יש כבר חמישי. 100 שנים קדימה, הסיפורים, העדויות ותמונות הזוועה של 7 באוקטובר יהיו בפרספקטיבה של "אז", והמצב יזכיר את עדויות שורדי השואה החיים. יש תינוקות שנולדו במהלך המלחמה, שבעוד 100 שנה יוכלו לספר בגוף ראשון, אמנם כאנשים מבוגרים מאוד, את סיפורי משפחותיהם.

אני רוצה לקוות שסיפורי הגיבורים והגיבורות, לצד הסיפורים הקשים והזוועות שקרו, יקבלו גם הם מקום של פרק חשוב בהיסטוריה שלנו. שלא יהיו שזורים במושגים של זוועה אחרת שעברה על העם שלנו לפני 80 שנה. שיהיה מספיק מקום בראש ובלב לגיבורים מ־7 באוקטובר - וזה עוד מבלי שיש תאריך סיום באופק. ואני מקווה שממרחק של יותר מ־80 שנה, נזכור את הזוועות שחוו היהודים במהלך שש שנות מלחמת העולם השנייה בכל רחבי אירופה ובמדינות נוספות בעולם.

אני רוצה לקוות שסיפורי הגיבורים והגיבורות, לצד הסיפורים הקשים והזוועות שקרו, יקבלו גם הם מקום של פרק חשוב בהיסטוריה שלנו. שלא יהיו שזורים במושגים של זוועה אחרת שעברה על העם שלנו לפני 80 שנה.

בתוך הכאב - אין לנו, כחברה, את הפניות להסתכל עכשיו קדימה, ולחשוב איך הפרק הזה בתולדות חייו של העם היהודי יקבל את המושגים האותנטיים שיתארו אותו, וכיצד הוא ייכנס לזיכרון הקולקטיבי שלנו. לא "בהשוואה ל־", אלא כזיכרון בפני עצמו שהוא פרק בהיסטוריה שלנו.

אנו ידועים כעם שסבל רדיפות ואירועים קשים לאורך כל היסטוריית קיומו. אך אנחנו גם יודעים להגיד בגאווה גדולה שמכל טראומה ומשבר - תמיד צמחנו ויצאנו חזקים יותר. למרות המשבר העצום שחווה העם היהודי לפני 80 שנה, גיבורי השואה הצליחו להתגבר ולהקים מדינה לתפארת. כעת, אחרי משבר גדול אחר, נדרשות מאיתנו תכונות דומות, להמשיך לכתוב את הפרק הזה בתולדות תקומת העם היהודי כאירוע מכונן וייחודי. לעולם לא נשכח איך הגענו לכאן, ובזכות אילו גיבורים קמה המדינה וממשיכה להתקיים גם בעשורה השמיני.

אירועי 7 באוקטובר הם עדיין חלק מההווה שלנו.נמצאים בינינו גיבורים מעוררי השראה, לצד משפחות רבות שאיבדו את היקר להן מכל, ועוד אחים שלנו שעדיין לא פה. חובתנו להמשיך לעשות הכל עד שכל החטופים יחזרו לבתיהם, ולאחר מכן לפעול לכך שהפרק הזה בהיסטוריה שלנו יסתיים בכתיבתו על ידי הגיבורים, שיבחרו את המילים ואת ההגדרות כדי לתאר אותו בפני עצמו, ולא "בהשוואה ל־".

הכותבת היא מנהלת התנדבות וקהילה בקרן לרווחת נפגעי השואה