"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
ובגולדקנופף אין הם מתחשבים
השיר הנורא הזה הוא סמל לתפיסה הקנאית, אשר בזה לכל היקר לזרמים המרכזיים החרדיים. אם משמיעים אותו - צריך להשתיק את הקול ולברוח החוצה מן האולם
גולדקנופף רוקד לצלילי השיר "נמות ולא נתגייס" | צילום: ללא

ובגולדקנופף אין הם מתחשבים

השיר הנורא הזה הוא סמל לתפיסה הקנאית, אשר בזה לכל היקר לזרמים המרכזיים החרדיים. אם משמיעים אותו - צריך להשתיק את הקול ולברוח החוצה מן האולם

קובי אריאלי
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

שר השיכון יצחק גולדקנופף "נתפס" כשהוא רוקד בחתונה לצלילי השיר "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", כולל התוספת "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים".

כמות המילים שהוא שפך על ההתנצלויות וההסברים היתה כה רבה וכה משכנעת, עד שאולי טוב שזה קרה, כי ההתנצלות הביעה אכפתיות גדולה ורצון בדו־קיום מתוך הבנה.

יש לי בטן מלאה על שר השיכון בנושא התנהלותו בעניין חוק הגיוס, אבל בנושא השיר והריקוד הוא אכן נקי ואין צורך להתגולל עליו.

הבן אדם רוקד, לכוד בתוך מעגל, נערים מתהוללים ומתחילים לשיר שיר כזה, הוא לא לגמרי ערני לעניין כי גם עצם הסיטואציה מביכה מאין כמותה, ובכלל לא בטוח שהוא הבין מה שרים ויכול להיות שהשיר היה מכוון בכלל אליו.

הרי הוא הוא שר השיכון בשלטון הכופרים, והוא גם התנצל באמת ומכל הלב. קשה לומר את הדברים הללו על ראש ישיבה אחד, שצולם לפני כשבוע כשהוא מנצח על שירת השיר הזה. הוא אכן ידע בדיוק מה שרים התלמידים והשתתף באופן פעיל, אבל על שני המקרים צריך לומר שני דברים.

האחד - מדובר רשמית בבדיחה. בדיחה מטומטמת, אבל בדיחה. כשתלמידי ישיבה שרים את ההמנון הישן של נטורי קרתא, ואף מוסיפים לו בית אקטואלי, הם כאילו אומרים: גם אנחנו יודעים להיות פסיכים, כמו הנטורי קרתא. יכול להיות שבלהט הריקוד יש הרבה שמתרגשים כשהם מכריזים "נקדש שם שמיים" - אבל זו התרגשות ריקה. התרגשות של מגרשים. אף אחד לא מתכוון שהוא אינו מתחשב בחוקות הכופרים. זו שפה קיצונית וילדותית, וכשתלמיד ישיבה משתמש בה הוא עושה זאת כפרודיה.

והשני - די, חלאס.

מספיק עם הפרודיה האידיוטית הזו. חברי השדרן מנחם טוקר כתב השבוע דבר נכון: עזבו את גולדקנופף. ידע, לא ידע. מה עם הזמר? הלהקה? הם הרי בטוח ידעו. למה לשיר את השיר הזה? ההמנון המתועב הזה, שמילותיו המקוריות מכריזות ש"איננו מכירים בשלטון הכופרים, ואין אנו מתחשבים בחוקותיהם" היה המנון ישן של קבוצות לוחמניות קנאיות בירושלים. שולי השוליים של החרדים, קבוצות מנודות שהמיינסטרים החרדי בז להן ואינו סופר אותן - אבל במשך שנים רבות אימץ אותן כמצפן אידיאולוגי, ואת עמדת הקצה שלהן כעמדה שממנה מודדים עמדות מרכזיות ופשרניות. במשך הרבה שנים היתה גם איזושהי הערכה סמויה של המרכז החרדי כלפי קבוצות הקצה, כאילו הן חרדיות יותר וממילא ראויות להערכה גדולה יותר. וזה תמיד היה עלוב והסגיר הרבה רגשי נחיתות. זה, באופן כללי, צריך לעבור מן העולם.

לא ראוי לחרדים להיות במקום כזה. השיר הנורא הזה הוא סמל לתפיסה הקנאית, שאגב בזה לכל היקר לזרמים המרכזיים החרדיים. הוא צריך להפוך למשהו משוקץ, שכאשר שומעים אותו משתיקים בבהלה ובורחים החוצה מן האולם.

יפה עשה שר השיכון שהתנצל וחזר והתנצל. השיר הזה ומה ומי שהוא מייצג צריכים להיות לגמרי מחוץ למשחק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

קובי אריאלי

בעל טור במגזין

Load more...