אשכול של כאב, אשכול של תקווה

הימים הללו הם המורכבים והמטלטלים ביותר שידענו, גם בתוך בתקופה הקשה, המורכבת והמטלטלת הזאת.

בין רגעי האושר העילאי של החזרה הביתה לבין תהום האבל על אלו שלא ישובו בחיים, אנחנו מוצאים את עצמנו בטלטלה רגשית שקשה לתאר במילים - הרמוניה בלתי אפשרית של שמחה משולבת בכאב ותקווה טבולה בפחד.

לקראת סוף השבוע, כשאנו עומדים בפני פעימה נוספת של שחרור חטופים - חיים וחללים - הכאב והתקווה מתערבבים שוב.

הידיעה שחלק מיקירינו לא ישובו בחיים מעמיקה את הצער, אך גם מחזקת את הדחיפות להשיב את כל החטופים הביתה.

החזרה הביתה היא רגע מכונן, שמפגיש אותנו עם מציאות בלתי נתפסת. באותה שעה שמתרחש חיבוק ראשון מרגש, יש משפחות שליבן נקרע מחדש. על כל תמונה של פנים מחייכות החוזרות הביתה, יש עדיין מבט של משפחה שממשיכה לחיות את הסיוט.

היקרים שלנו שחזרו מביאים איתם לא רק תקווה, אלא גם את העדות החיה לזוועות שעברו.

דווקא ברגעים אלה אנחנו רואים את ניצחון רוח האדם.

ראינו זאת כשהיקרים ששבו נופפו לשלום בראש מורם, כשהחיוך הראשון האיר את פניהם, כשעטפו את עצמם בדגל ישראל ברגע המפגש עם חיילי צה"ל והמשפחות האוהבות.

האם ניזכר בהיסטוריה של העם שלנו כדור שפעל ללא לאות להציל כל נפש בישראל, או כדור שפירק את אבני היסוד של עמנו?

האחדות והערבות ההדדית הן לא רק סיסמאות - הן המפתח להישרדותנו כעם.

משחר ההיסטוריה זוהי רוח העם שלנו - אין מחיר לחיים. המחיר של הפקרתם כבד וקשה פי כמה מכל מחיר. הם צריכים לחזור הביתה. לא תהיה תקומה ולא יהיה שיקום בלעדיהם.

נכון לכתיבת שורות אלה, 73 חטופים עדיין נמצאים בעזה, 30 מהם תושבי קהילת אשכול. הם חלק בלתי נפרד מאיתנו, מהמשפחה הגדולה שנקראת מועצת אשכול. כאן, במוקד האסון הגדול ביותר שידעה המדינה, הכאב על מי שטרם חזר הוא בלתי נסבל, והוא נוכח גם ברגעי השמחה.

קהילת אשכול מוכיחה את חוסנה יום אחר יום. בנחישות אנחנו עובדים את האדמה ופועלים לפיתוח ולשיקום של הקהילות, הן חברתית והן פיזית.

לצד השמחה על השבים, אנחנו מתמודדים עם המציאות הקשה שחלק מיקירינו לא ישובו. זהו כאב שאין לו גבול, אך גם בתוכו אנחנו מוצאים את הכוח להמשיך.

הדרך ארוכה, אבל אנחנו כאן. נמשיך להיות חזקים, נמשיך להילחם, ונמשיך להחזיק בתקווה - עד שכולם ישובו.

לא נוותר על הערכים שלנו ועל האמונה ברוח האדם. השיקום האמיתי יתחיל כשכולם ישובו, כי ניצחון אמיתי אינו נמדד רק בהישגים צבאיים, אלא בשמירה על צלם האנוש שלנו כחברה וכעם.

הכותבת היא ראש המועצה האזורית חבל אשכול