ההתרסקות של סמוטריץ'

כמעט שנתיים לממשלה, וכמעט שנתיים למינוי של סמוטריץ' לשר האוצר.

בישראל יש קבוצה קטנה יחסית של אנשים שהזהות הפוליטית שלהם היא ימין כלכלי. הימין הכלכלי הוא עוף מוזר בכלכלה הישראלית, בעיקר משום שסדר העדיפויות שלו שונה משל שאר הימנים.

ביבי לא מעניין אותנו. בכלל - הימין הכלכלי הוא לא בעד ביבי ולא נגדו, לא מעניין אותנו המשפט, הערמונית, היחסים עם היועמ"ש או הרכילות העוסקת במשפחתו. זה נכון גם כלפי שאר הפוליטיקאים - בנט לא בוגד, ליברמן לא סוכן קג"ב ואיילת שקד לא פשיסטית.

לימין הכלכלי יש קללה אחת עם כמה הטיות: סוציליסט, קומוניסט, בולשביק, פוליטרוק וכו'. זה גם הסרגל העיקרי שבו אנחנו מודדים מועמדים. בניגוד לאנשים רגילים, אנחנו לא שונאים או אוהבים, אלא מדרגים: 1 לפוליטיקאים צפון־קוריאנים ו־9 לרייגן, לתאצ'ר או למיליי. הציון 10 כמובן לא קיים כי פוליטיקאי אמיתי מהימין הכלכלי יפרוש ביום הראשון וילך לעשות לביתו באיזה סטארט־אפ.

במקביל לסרגל לפוליטיקאים, יש לנו גם סרגל למדיניות: באיזו מידה רפורמה מסוימת או היעדרה ישפיעו על הרווחה הכלכלית של אזרחי ישראל. ימין כלכלי לא קונה את ה"מגיע לי" של קבוצות הלחץ הכלכליות, ובוודאי לא את התירוץ "מלח הארץ". אנחנו לא החלפנו את אהבת המולדת באהבת המקלדת, להפך. אנחנו מאמינים שהמדינה וכלכלתה שייכות לכולם, לא רק לוועד, לקרטל, לאיגוד, לפקידות, לרבנות ולהסתדרות.

גם זהות דתית ומדינית לא משחקת תפקיד: יש אנשי ימין כלכלי שהם חרדים ושומרי מצוות אדוקים ויש חילונים, יש ימנים מדינית ויש שמאל מדיני. אבל כולם מסכימים על פחות או יותר אותן רפורמות ויעדים בתחומים הכלכליים. אנחנו רוצים מינימום התערבות של הממשלה במשק, מיעוט רגולציות וביורוקרטיות, יבוא ויצוא חופשיים, חוב וגירעון נמוכים, חופש בחירה בחינוך, היעדר הסתמכות על קצבאות והשתתפות גבוהה בכוח העבודה. אם נקבל את כל זה, נוכל להיות המדינה העשירה בעולם, ומתוך העושר הזה יהיה לנו קל יותר לדאוג לביטחון, לבריאות, לרווחה וליחסי חוץ. ימין כלכלי משרטט קו ישיר בין עוצמה כלכלית לעוצמה מדינית. או בשפה עממית יותר: "נקנה מלא פצצות ונזרוק על האויב". תזכרו שאף אחד לא פלש לשווייץ כבר מאות שנים.

אין מנהיג שאכזב את הימין הכלכלי יותר מסמוטריץ'. הוא היה אמור להיות "אחד משלנו", הוא התחרה על הקול של הימין הכלכלי ודיבר ליברטריאנית שוטפת. אחרי שמונה הוא זכה לתמיכה גורפת, לא רק ממפלגתו, אלא מהימין הכלכלי בליכוד, בישראל ביתנו ובאיי הימין הכלכלי במפלגות אחרות. הובטחו לנו קיצוצים נחוצים, הפחתת חוב, טיפול בהסתדרות ובפנסיות התקציביות ועשרות רפורמות מבניות חשובות. סמוטריץ' לא הגיע מההסתדרות או ממערכת הביטחון, ולא היה מחוייב לשום קבוצת לחץ. זעקות השבר של השמאל הכלכלי רק עודדו אותנו, הינה סוף־סוף בא משהו להזיז להם את הגבינה ולדאוג לרווחת אזרחי ישראל.

כגודל התקווה - כך גודל האכזבה. הגירעון נפרץ, דירוג האשראי ירד, ההסתדרות חוגגת, הטבות המס נשארו בשלהן ומוסדות לא יצרניים קיבלו כסף שנשפך עליהם מהליקופטרים. אנחנו לא צריכים להתבלבל, המלחמה שנכפתה עלינו יקרה מאוד, כולם מסכימים שביטחון עולה כסף. אך השר מתעלם ממקורות תקציביים, קבוצות לחץ רבות אף מחזקות את מעמדן במקום להיכנס מתחת לאלונקה, ושר האוצר מבקש רק שקט תעשייתי.

לא רק בגזרת המדיניות יש בעיה.

בהוספת חטא על פשע, לא רק האשראי הפיננסי נפגע, אלא גם האמון ולכן גם האשראי הפוליטי. לא פלא שהוא לא עובר את אחוז החסימה. הנחמה היחידה היא שההתרסקות הפוליטית תביא איתה תזוזה של הציבור עצמו לכיוון הימין הכלכלי.