ישראל אינה ערוכה לשחרור מחבלים

בעסקת שליט שוחררו שלושה מחבלים שנשפטו ל־17 מאסרי עולם על הפיגוע שבו נרצח הבן שלי, באוטובוס בחיפה בשנת 2003. 17 ישראלים נרצחו, תשעה מהם ילדים, תלמידי בית ספר שהיו בדרכם הביתה אחרי יום לימודים. בשנים שלפני עסקת שליט הובלתי עם חבריי את ההתנגדות לשחרור מחבלים, כולל הפגנות מול מעון ראש הממשלה.

כיום המצב שונה, מספר החטופים מאלץ פתרון אחר. הפנמתי שתהיה עסקה, והחלטתי שלא אצא נגדה ולא אתנגד לשחרור מחבלים. אלא שהניסיון שלי מעסקת שליט מביא אותי למסקנה החד־משמעית - מדינת ישראל אינה ערוכה לשחרור מחבלים.

שחרור המחבלים בעסקה נעשה בהליך חנינה של מחלקת החנינות, בחתימת הנשיא. "חנינה היא צעד שבו הנשיא מוחל לאדם שנאשם או הורשע בדין" - זה ביזיון של מוסד הנשיא. אני לא מוכן שימחלו ויסלחו לרוצחים של הבן שלי

הדבר היחיד שאני מבקש הוא לשפר את ההליך עבור המשפחות השכולות שמרגישות מופקרות שוב מול השחרור של רוצחי יקיריהן. המשפחות מתמודדות עם השכול עשרות שנים, הכאב שלהן נבנה לאורך שנים מול מערכת אטומה שמעדיפה כי המשפחות לא יהיו מעורבות, וכאשר מגיע רגע של שחרור מחבלים - כאב האובדן חוזר והמשפחה נשארת לבד. משפחות שכולות מטרור נחשבות נפגעות עבירה, אבל לא ממש. החוק נועד לנפגעי עבירה פלילית, הטרור לא ממש כלול שם.

כבר היום, עם הדיון הציבורי בתקשורת על שחרור מחבלים, יש משפחות שמבקשות לדעת אם המחבל שפגע בהן יהיה ברשימה. המידע הזה חסוי ואינו פתוח למשפחות. לפני עסקת שליט הגשנו בג"ץ נגד הצנזורה. הטיעון שרשימה שמוצגת לאויב, לחמאס, ולמתווכות אינה פתוחה לקורבנות העבירה הוא טיעון שאין לו מענה על ידי המדינה. הבג"ץ נדחה. בקשה לבית משפט לדחות שחרור של מחבלים שנמצאים בהליך משפטי, כמו תביעה אזרחית, נדחה בטענה שלעסקה של הממשלה יש עדיפות.

שחרור המחבלים בעסקה נעשה בהליך חנינה של מחלקת החנינות, בחתימת הנשיא. "חנינה היא צעד שבו הנשיא מוחל לאדם שנאשם או הורשע בדין" - זה ביזיון של מוסד הנשיא. אני לא מוכן שימחלו ויסלחו לרוצחים של הבן שלי.

אין כיום במדינת ישראל בסיס נתונים עדכני שבו יודעים במי פגע כל מחבל, אין גוף שאחראי להודיע למשפחות שהמחבל משתחרר. זה יוצר כאוס ובלגן כשמשפחות נזרקות לחוסר ודאות ללא יכולת לברר פרטים אמינים. רשימת המחבלים המשתחררים מפורסמת 48 שעות לפני השחרור, כדי שניתן יהיה להגיש בג"ץ נגד השחרור. הבג"ץ הזה אינו הליך משפטי - זהו טקס חסר תוחלת. התוצאה ידועה מראש.

המדינה מעדיפה להרחיק לחו"ל מחבלים "כבדים" - זה מתן פרס שלא מגיע להם. אל תשחררו מחבלים לחו"ל, שחררו אותם לעזה, שם יסבלו כמו שמגיע להם ושם גם יחוסלו כמו שהיה אמור להיות מלכתחילה.

מדינת ישראל אינה ערוכה לשחרור מחבלים ולטיפול במשפחות המושפעות מכזה שחרור. הכאב גדל ככל שהזמן עובר, זיכרונות אובדים, געגועים מתעצמים, המדינה חייבת להכניס את המשפחות למעגל ההחלטות והביצוע של העסקה. משפחות החטופים חשובות, אלא שיקיריהן חיים ויום אחד יחזרו ויתאחדו. משפחות שהמחבלים שפגעו ביקיריהן משתחררים - אותן אף אחד לא סופר.