לנו זה עולה יותר - תתרגלו

הפכנו לכבשים. לאילמים. מרימים ידיים ואומרים: "מה אנחנו יכולים לעשות? אין יכולת להשפיע".

בחסות המלחמה הבלתי נגמרת הזאת, בהיבטים רבים, ולאחרונה בעיקר בהיבט הכלכלי, מכייסים אותנו. החל מ-1 בינואר, כשהגזירות הכלכליות ייכנסו לתוקף, ובראשן העלאת המע"מ מ-17 ל-18 אחוזים, נרגיש זאת היטב. בעיקר ייפגעו השכבות החלשות, שיאבדו סכום ניכר מההכנסה הפנויה שלהן, שכולה מיועדת לצריכה ולא למותרות. רק בשבוע שעבר פורסמו נתוני העוני בישראל, ולפיהם יותר ממיליון ילדים גדלים בתנאי עוני. הכל עומד להתייקר - החשמל, הארנונה, המים, המזון; מדרגות המס יוקפאו, וגם רוב תשלומי הביטוח הלאומי.

נכון, אנחנו במלחמה שגובה מחירים כלכליים כבדים. אבל לצד זאת עומדים איתן משרדי הממשלה, שחלקם מומצאים ומיותרים, ושכל מטרתם לשמר את הקואליציה שמנה ורגועה. 35 שרים ושמונה סגני שרים - כולם עולים הרבה למשלם המיסים. חלק מהשרים ממש מתגוררים באולפני הטלוויזיה, ולא במשרדיהם. יאמרו לנו שבתוך תקציב המדינה הענק זה בטל בשישים. נכון, אבל מה עם הדוגמה האישית? תראו לנו שאכפת לכם מאיתנו.

אבל החמלה מהם והלאה. הדבר היחיד שמעניין זה ריצוי הבייס. בין יתר ההחלטות המכעיסות נמצא ביטול המיסוי על כלים חד־פעמיים ועל משקאות ממותקים, כניעה מוחלטת לחלק מסוים מאוד בקואליציה. כך גם ההחלטה לבטל סימון מחירי מוצרים ברשתות הגדולות ולהשאיר רק סימון על המדפים. החלטה כזו, כפי שטוענים מומחים לצרכנות, תביא להעלאת מחירים זוחלת, מבלי שהצרכן יוכל בכלל להשוות. כיום המחיר על המדף 10 שקלים ומחרתיים יהיה 10.5. לך תזכור.

נכון, אנחנו במלחמה שגובה מחירים כלכליים כבדים, אבל לצד זאת עומדים איתן משרדי הממשלה, שחלקם מומצאים ומיותרים, ושכל מטרתם לשמר את הקואליציה שמנה ורגועה

לקראת הבחירות האחרונות אמר נתניהו לבוחרים: "אתם רוצים שהמחירים יירדו? תצביעו בשבילנו". ורבים הצביעו, כי האמינו ביכולות הכלכליות שלו. בסופו של דבר, קיבלו העלאות מחירים בלתי נגמרות, בכל תחומי החיים, וראש ממשלה שעסוק אך ורק בהישרדות אישית. נזכרתי במחאה החברתית על מחירי הדיור ב-2011. גם היא היתה במהלך כהונת נתניהו, שנבהל מדרישת העם לצדק חברתי, התייחס אליה, והוקמה ועדה למציאת פתרונות ליוקר המחיה.

בקדנציה הנוכחית התחושה היא שנתניהו חושש רק מהתפרקות הקואליציה ויעשה הכל כדי לרצות את חבריה, גם על חשבון המילואימניקים, השכבות החלשות, יישובי הפריפריה. אין חמלה, והסולידריות נפגעה. בשלב זה, ובניגוד לעבר, נתניהו לא מתעניין בקדנציה הבאה שלו, אלא בנוכחית. אחריה נראה שמבחינתו - המבול.

הוא מרוכז כעת בלפנק ולפנק את הקואליציה: הוא לא העיף את השר בן גביר לאחר שהצביע נגד התקציב; לא עצר את השר לוין שממשיך את המסע אל המהפכה המשפטית; לא ענה לתחקיר ב"עובדה" ולחשיפת המעורבות הבלתי נתפסת של רעייתו בהכוונת הפגנות ובהטרדת עדים בשנים האחרונות. כי הדבר היחיד שמעניין אותו הוא להיות ראש ממשלה במהלך משפטו.

ואם לנו זה עולה יותר? מצפים שנתרגל.