להציל את שב"כ

השבוע כתב התאגיד בר שם־אור פרסם ידיעה על כך שראש שב"כ, רונן בר, נפגש עם משפחות חטופים, והביע חשש מכך שהוא "סומן על ידי מכונת הרעל". הידיעה ההזויה הזו, ככל שהיא נכונה, מכילה בתוכה עולם ומלואו.

לא מדובר פה בקרב אישי נגד בר. גם ההתקרבנות, כאילו יש פרוטוקולים של זקני הימין שמפעילים מכונת רעל, ושמכל האנשים היא סימנה דווקא אותו, היא התקרבנות מנותקת מהמציאות. לב העניין הוא לא בר - אלא לאן הולך שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל.

הביקורת יכולה לעיתים ללבוש פנים ושמות, וטוב שכך, אבל היא ביקורת עניינית ונוקבת, וכדאי לקחת אותה לתשומת הלב. אנחנו מאבדים את שירות הביטחון הכללי שלנו. שב"כ שכולנו אוהבים, מאמינים וגאים בו הפך לספינה אובדת. הספינה בינתיים צפה על פני המים, נהנית מההון האנושי המדהים, מהישגי העבר ומהתהילה, אבל השחיקה כבר ניכרת. השחיקה נוצרת לא בגלל מכונת רעל מדומיינת, אלא בגלל כישלונות ודרכים רעות שאליהן פונים הארגון וקברניטיו.

ראשית - כישלון 7 באוקטובר. עוד לפני ועדת החקירה שתחקור את עיקרי הקונספציה, ושתצביע על תפיסות מדיניות אובדניות שהובילו אותנו לאסון, הכשל הברור הוא מבצעי. שב"כ כשל בקריאת המציאות ברצועת עזה, כשל בהפעלת סוכנים אנושיים, סמך יותר מדי על טכנולוגיה והיה עיוור לכל הסימנים המקדימים לפני הטבח.

מעבר לכך, היה זה ראש שב"כ שהזהיר את הדרג הפוליטי מפני מלחמה בעקבות הימשכות הרפורמה המשפטית, אבל הוא לא התכונן לכך בעצמו ולא הכין את הארגון תחתיו. בלילה שבין 6 ל־7 באוקטובר, אותו ראש שב"כ שהזהיר ממלחמה ראה את כל הסימנים - ולא עשה די כדי להקפיץ את כל המערכות. חובבי הקונספירציות בנו תיאוריות מופרכות, כשהמציאות פשוטה בהרבה: יש פה כשל מקצועי עמוק של שירות הביטחון הכללי שלנו.

אנחנו מאבדים את שירות הביטחון הכללי שלנו. שב"כ שכולנו אוהבים, מאמינים וגאים בו הפך לספינה אובדת. הספינה בינתיים צפה על פני המים, נהנית מההון האנושי המדהים, מהישגי העבר ומהתהילה, אבל השחיקה כבר ניכרת. השחיקה נוצרת לא בגלל מכונת רעל מדומיינת, אלא בגלל כישלונות ודרכים רעות שאליהן פונים הארגון וקברניטיו.

שוב, רונן בר, זה לא אישי, אלא מקצועי וערכי. ההידרדרות לא החלה במשמרת שלך, אלא לפחות במשמרתו של נדב ארגמן ובפרעות שומר החומות - עוד קטסטרופה שנמנעה רק בזכות אזרחים שבלמו אז אויב מבית. אותו נדב ארגמן, שמתראיין ומברבר בלי סוף ושהביע תמיכה נלהבת בסרבנות, הוביל את שב"כ לעברי פי פחת. הטנגו שרקד שב"כ עם הסרבנות הוא טנגו מסוכן, ששחק את האמון הציבורי בו ונגס במקצועיותו. הכניסה של שב"כ למשחק הפוליטי עלולה לשבור אותו.

שב"כ כשל גם בהגנה על ראש ממשלת ישראל. השבוע נתפסו ונחקרו ארבעת החשודים בירי פצצות תאורה לעבר בית ראש הממשלה בקיסריה, אירוע שלפי התיעוד הסתיים במזל ללא נפגעים. אבל זה לא אירוע שהגיע בהפתעה.

לא צריך מודיעין אנושי או טכנולוגי כדי לראות את ההידרדרות במחאה. שבוע לפני כן נעצר בירושלים מפגין כשבאמתחתו פצצות תאורה, שאותן התכוון לתת למפגינים אחרים כדי שיירו אותן לעבר בית ראש הממשלה. זה מתווסף לאירועים חמורים בעבר של ניסיונות לפרוץ את המחסומים ליד בית ראש הממשלה, זריקת אבוקות לעבר שוטרים בבלפור, ניסור המנעול של שער בית ראש הממשלה בקיסריה, ועוד. איפה שב"כ? למה בדיוק הוא מחכה? למה אין מעצרי מנע, מודיעין, או אפילו גרם של מוטיבציה לפעול נגד התופעות המסוכנות האלה?

הכשל השלישי של שב"כ הוא פרשת המסמכים שבמרכזה עומד אלי פלדשטיין. אין לי מידע מעבר למה שפורסם - אבל יש לי שכל בריא ואלף נורות מהבהבות כשחשוד שהוא לא פצצה מתקתקת ולא חשוד ברצח נעצר במשך שבועות במרתפי שב"כ, מנוע פגישה עם עורך דין. זה שימוש לא מרוסן באמצעים ובסמכויות של שב"כ, והציבור צופה ושואל שאלות.

אנחנו מאבדים את שב"כ, את ספינת הדגל הביטחונית שלנו. כדי להציל אותו, דרוש שם בדק בית רציני, גם מערכתי וגם פרסונלי.