לא חתמנו קבע - מתי נשתחרר?

בגיל 20 הציעו לי לצאת לקורס קצינים. החלטתי שפחות מתאים לי קבע, השלמתי שירות של שלוש שנים כלוחם וכמפקד בצנחנים והשתחררתי. מאז התחתנתי, הקמתי משפחה והתפתחתי מקצועית - מחוץ לצבא.

היום אני מרגיש שהממשלה החליטה להציב אותי ועשרות אלפי לוחמים אחרים בשירות קבע כפוי, באמצעות צווי 8 והפרה של החוזה החברתי שלנו. כבר לא נדיר לפגוש אנשים שעשו 200 וגם 300 ימי מילואים. חיים בפחד מתכנון או מיצירת מחויבות קדימה באזרחות - למשפחה, לעבודה, לחברים.

אגף כוח אדם צריך להחתים אלפי משתחררים לשירות קבע של שנה ביחידותיהם ולהחזיר לשירות מילואים אנשים שיחידותיהם נסגרו או שנפלטו מסיבות אחרות

בפועל, הממשלה ומשרד הביטחון מתייחסים לחיילי המילואיםכאל המשך ישיר של הצבא הסדיר. מלחמת ההישרדות שנכפתה עלינו ב־7 באוקטובר יצרה מציאות חדשה, אך המערכת לא עשתה את ההתאמות הנדרשות. הגדלת "צבא הקבע" באמצעות מילואימניקים קרתה באמצעות שבירה חד־צדדית של החוזה בין המדינה לבין האזרחים, אנשי המילואים.

עד לפני שנה, החברה הישראלית ידעה שביום פקודה צבא המילואים יתייצב, ובתמורה המדינה תדאג שהמלחמה תהיה קצרה ככל הניתן. מאות־אלפי מילואימניקים קיימו את חלקם בהסכם והתייצבו. אבל המדינה, ובראשה הממשלה, הפרה את חלקה בהסכם והחליטה להאריך את המלחמה במקום לנצח באופן מהיר ככל הניתן.

יש סיבות שונות לכך ששבירת ההסכם התאפשרה: הקטנת כוח המילואים המתמרן לאורך השנים הוביל לכך שגם בעת גיוס כללי, הפגיעה במשק קטנה; הרצון של החיילות והחיילים להחזיר את החטופים מעזה ואת תושבי הצפון לבתיהם; וכמובן תחושת האין־ברירה והמחויבות של כל חייל לחבריו ליחידה. כל הסיבות לא יכולות להסתיר את האמת הפשוטה: בשבועות האחרונים נהרגים ונפצעים לוחמים שהתגייסו תוך כדי המלחמה.

לוקח לצבא פחות משנה להכשיר לוחמי חי"ר, שריון ותותחנים. אך הממשלה ומשרד הביטחון לא פעלו להחליף את המילואימניקים. הממשלה היתה צריכה להורות מראש על גיוס עשרות אלפי האנשים שקיבלו פטור בין השנים 2023-2018 - כל מי שמתחת לגיל 23, מכל המגזרים. בטח שלא לנסות ולקדם חוק "תורתו - השתמטותו", כדי שחס וחלילה אחינו החרדים לא יצטרכו להיות חלק מהכלל ולצאת למלחמת מצווה. גם אם רק 15%-10% מהם היו מתגייסים, היה אפשר לגייס הרבה פחות יחידות ואנשי מילואים.

כשהוקפצתי (שוב) בצו 8 ערב יום כיפור, אשתי ואני ידענו שאתייצב - למרות התוכניות המשפחתיות שהיו לנו בסוכות. כך גם חברים מחטיבות שונות שגויסו שוב בחול המועד. אבל שיעורי ההתייצבות קטנים מפעם לפעם. השאלות גדלות ומטרידות יותר. משפחות עוברות זעזוע, חלקן מתפרקות. אנשים מפוטרים. סטודנטים לא מסיימים לימודים. יותר ויותר אנשים פונים לטיפולים נפשיים וזוגיים.

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן". עוד לא מאוחר לנסות ולהציל את החוזה שיש בין המדינה לבינינו. הממשלה חייבת לתת למשרד הביטחון כלים להרחבת הסד"כ הסדיר של צה"ל. אגף כוח אדם צריך להחתים אלפי משתחררים לשירות קבע של שנה ביחידותיהם ולהחזיר לשירות מילואים אנשים שיחידותיהם נסגרו או שנפלטו מסיבות אחרות (רבים מהם מחפשים הזדמנות לתרום). על הכנסת לחוקק בבסיס התקציב הטבות כלכליות ארוכות טווח למילואימניקים - נקודות זיכוי במס הכנסה, הגדלת קצבאות ילדים לחיילים משרתים, מלגות לסטודנטים, תעדוף במכרזי מקרקעין, ואפילו משכורת חודשית קבועה גם בחודשים שלא מגויסים בהם. יש הרבה רעיונות יצירתיים - צריך ליישם את חלקם. מה שאסור לעשות זה לשבת בחיבוק ידיים. אסור לתת למצב להידרדר. אנו נמצאים בצומת היסטורי של החברה הישראלית, וההיסטוריה תשפוט אם הממשלה ומשרד הביטחון תרמו לחיזוק משפחות הקבע, מערך המילואים והחברה הישראלית, או שמא, חס וחלילה, להתפרקות החוזה החברתי שעליו הוקמה מדינת ישראל.