בקרמלין מקנאים

זוכרים את הבדיחה הישנה על יהודי שקורא בפומבי עיתון אנטישמי? כששואלים אותו לפשר הדבר, הוא משיב: "בעיתונים אחרים מתארים כמה אנחנו חלשים, מוכים ונדכאים, ורק בעיתון הזה היהודים שולטים בכל העולם".

נזכרתי בבדיחה דווקא כששמעתי קולות המגיעים מרוסיה. אירועי השבועות האחרונים - החל מהמבצעים המתוחכמים נגד חיזבאללה, דרך החיסול של נסראללה וכלה בגיחות המוצלחות של חיל האוויר ברחבי המזרח התיכון - הביאו לשינוי ניכר בהתייחסות כלפי המדינה היהודית הן מצד הממסד הרוסי והן מצד אזרחים מהשורה. אם לתמצת זאת, הרי שהפכנו מושא לקנאה, כבוד והערצה.

בהודעות רשמיות הרוסים מקפידים לגנות את המכות שישראל מנחיתה על אויביה ולהביע דאגה להשלכותיהן, אלא שברור כי מדובר בלא יותר מניסיון להחניק מילה אחרת: וואו. זה התחיל בעקבות פיצוץ הזימוניות, כאשר ולנטינה מטביינקו, יו"ר הבית העליון של הפרלמנט הרוסי, סיפרה מעל במה בדיחה על ביפרים והתפוצצה מצחוק, ויחד עימה כל הקהל באולם. כן־כן, מי שנושאת בתפקיד מס' 3 בהיררכיה של הממשל הרוסי "שכחה" שעליה להזדהות עם הקורבנות של "התוקפנות הישראלית", ובמקום זאת לגלגה עליהם בפני קהל של אלפים ומצלמות טלוויזיה.

אבל הלגלוג של מטביינקו על חוסר האונים של חיזבאללה היה רק קדימון. מאז גם תוכניות המלל של הערוצים הרוסיים הממלכתיים, אלה שמשמשות את קרמלין בהנחלה לאוכלוסייה של "הדעות הנכונות", אינן מסוגלות להסתיר את ההתפעלות נוכח יכולות הציונים. במידה מסוימת זה מזכיר את התגובות למלחמת ששת הימים, רק שהפעם הרוסים מצויים בעצמם בעיצומה של מלחמה קשה, והעליונות של ישראל בולטת במיוחד נוכח חוסר יכולתם להכריע את המערכה באוקראינה.

"מדוע אנחנו לא יכולים לעשות זאת?", הזדעקו באולפני הטלוויזיה אחרי שישראל חיסלה את נסראללה. "איך ישראל הקטנה עושה בשעה את מה שרוסיה לא עושה כבר שנתיים וחצי?", חזרו אותם קולות בעקבות המהלומה הישראלית על נמל אל־חודיידה בתימן. התסכול הרוסי נוכח כישלונם באוקראינה אינו מענייננו, אך את הקנאה בהישגיה של ישראל הם לא ניסו להסתיר.

ההתפעמות הרוסית ביחס למבצעים המבריקים של ישראל כה גדולה, שלעיתים היא מסלימה לאזורי הטירוף והקונספירציה. פרופ' יבגני בוז'ינסקי, אלוף (מיל') ומומחה צבאי מס' 1 בתקשורת הרוסית מטעם, כה התלהב מהמודיעין הישראלי ("הם לא יכולים להיכשל", אמר), שחלק עם הצופים את מסקנתו: "הישראלים ארגנו את טבח 7 באוקטובר כדי לקבל תירוץ לחסל את אויביהם".

"מדוע אנחנו לא יכולים לעשות זאת?", הזדעקו באולפני הטלוויזיה אחרי שישראל חיסלה את נסראללה. "איך ישראל הקטנה עושה בשעה את מה שרוסיה לא עושה כבר שנתיים וחצי?"

עם או בלי קונספירציה, היחס הרוסי החדש הוא מראה המשקפת את מעמדנו בעולם. ישראל שיוזמת, תוקפת וכופה את רצונה - ואינה מתביישת לכפות את רצונה על סביבה רצחנית ועוינת - זוכה לעדנה והערכה.

אז אולי לא נזכה בליטוף של קומץ פרוגרסיבים, אבל כל מי שצפה בקרבות איגרוף יודע: לאולם מגיעים אוהדים של שני המתאגרפים, אבל בסוף כולם מריעים למנצח. מסתבר שזה עובד לא רק באיגרוף.