סגירת מעגל - ותקווה לשינוי

עבור אנשי צד"ל,חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללההוא יום חג. למעשה, זהו יום חג עבור כל הלבנונים הממוצעים שרוצים לבנון עצמאית.

נסראללה היה זה שעמד על בימת הנואמים ימים בודדים לפני נסיגת צה"ל מדרום לבנון, במאי 2000, ואמר כי כל מי שלחם בצד"ל ושיתף פעולה עם ישראל יהיה נרדף בארצו. הוא נתן לנו, לאנשי צד"ל ומשפחותיהם, שלוש אפשרויות:

הראשונה - "להסגיר עצמם לרשויות הלבנוניות", שם הועברו מחזקת המדינה למתקני עינויים של חיזבאללה, שבהם עונה כל אחד מהם בהתאם לדרגתו, לעיתים עד מוות. השנייה - "לברוח עם האויב (ישראל) למדינתו". כך בחרו כ־8,000 איש ואישה לעשות בליל הנסיגה, כשחצי מהם חזרו לבתיהם בשנה הראשונה ושילמו את המחיר. השלישית - "להירצח תוך כדי חיבוק עם אמא שלהם", כדברי נסראללה. "אנחנו מגיעים עם הנשקים שלופים - ולא עם היד מושטת".

הנאום הזה הצית כאוס באותו הלילה, שבסופו חצה אבי את הגדר, ואילו אמי, אחי ואני נשארנו בלבנון. אבל נסראללה לא הסתפק בזה. עם סיום הנסיגה חיזבאללה קיים תהלוכות ענק ביישובי דרום לבנון. הוכרחנו לקבל את פני הצועדים ברחובות, וידענו שנשלם מחיר כבד אם לא נתייצב. בהמשך החלו החרמות רכוש של אנשי צד"ל, או מי שהיו מזוהים עם צד"ל. גברים, נשים וילדים שלא ברחו ולא הסגירו את עצמם ספגו אלימות.

החיים בדרום לבנון, ובלבנון כולה, השתנו כהרף עין. אנשי חיזבאללה רדפו לא רק את אנשי צד"ל - אלא השליטו טרור בכל אזור שבו היתה התנגדות לנוכחותם, דיכאו כל אופוזיציה וכפו אורח חיים. רק כשני עשורים אחר כך, ב־2019, נשבר מחסום הפחד, ורבים מתושבי לבנון החלו לצאת בגלוי נגד חיזבאללה בכלל ונסראללה בפרט, כגורם ההרס העיקרי של לבנון.

המשבר הפוליטי, הקונפליקט הפנימי, הצניחה הכלכלית, רמת החיים הירודה - חיזבאללה דרדר את לבנון למצב גרוע יותר מזה ששרר במדינה בתקופת מלחמת האזרחים בשנות ה־70.

לכן יום חיסולו של נסראללה הוא יום חג לא רק ליוצאי צד"ל, אלא לכל הלבנונים שרוצים לראות את מולדתם מתייצבת ומשגשגת, משוחררת משליטה איראנית ומהשפעת מעצמות זרות. גם ברמה האישית, כישראלי, אני מלא גאווה לאומית על ההצלחה המודיעינית והמבצעית ועל סגירת המעגל. כמי שחי במזרח התיכון, זהו אחד הימים החשובים ביותר, שעשויים לשנות את העתיד שאליו דהרנו. וכמי שהשלום לנגד עיניו, אני סבור שהיום הזה עשוי להביא תקווה.

בלבנון יש שרוצים לראות את האירוע נגמר. לחץ מתוך האוכלוסייה ורצון לראות את התקיפות הישראליות מסתיימות, מתוך חשש שלבנון תיגרר למלחמה אזורית שתביא הרס. אבל יש גם מי שמעוניינים שהאירוע יסתיים באופן שיביא למיצוי אופטימלי של האפשרות לשינוי במאזן הכוחות בלבנון.

החיים בדרום לבנון, ובלבנון כולה, השתנו כהרף עין. אנשי חיזבאללה רדפו לא רק את אנשי צד"ל - אלא השליטו טרור בכל אזור שבו היתה התנגדות לנוכחותם, דיכאו כל אופוזיציה וכפו אורח חיים. רק כשני עשורים אחר כך, ב־2019, נשבר מחסום הפחד

אי אפשר להיתפס כעת לשאננות. המצב בלבנון לאחר חיסול נסראללה אכן עשוי להשתנות באופן דרסטי. קיים חשש להתקוממות של תומכי חיזבאללה נגד המגזרים שהתנגדו לארגון בפומבי בשנים האחרונות. צבא לבנון עדיין לא מסוגל להשיג שליטה מלאה, ויכולותיו הצבאיות פחותות מאלה שבהן מחזיק חיזבאללה, גם עכשיו, כשהוא שולט באזור דרום לבנון, הבקעה הלבנונית ואזורים בביירות.

החלל שנסראללה השאיר אחריו יתמלא בקרוב - אם בידי מחליף מתוך הארגון שיצליח לאחד מחדש את השורות, ואם בידי גורמים אחרים שינצלו את המצב ויגרמו להתלקחות בלתי נשלטת. אם כן, ישראל צריכה להישאר בתמונה. גם אם לא באופן ישיר וגלוי, אלא דרך מדינות המערב ובעזרת מדינות ערביות כמו סעודיה והמפרציות.