אי אפשר לברוח מהמלחמה

בדרך כלל ההמלצות של "לשעברים" לסיים את המלחמה אינן מנומקות כל צורכן וסובלות מרגשנות. אבל לאחרונה פרסמה קרן ברל כצנלסון ראשי פרקים רהוטים ובהירים להנמקת עמדה זו, מהרצאת ראש היחידה המדינית־ביטחונית של הקרן, ד"ר סא"ל (מיל') עומר צנעני, בוועידה של עיתון "הארץ" והקרן החדשה לישראל.

צנעני מציע עסקה: ישראל תסיים את המלחמה, תיסוג מהרצועה כולה, תשחרר אלפי טרוריסטים ("אסירים", כלשונו) ותשלים עם הישרדות חמאס ברצועה (תוותר על "הפנטזיה", כדבריו), ובתמורה יוותר חמאס על השליטה ברצועה וישחרר את כל החטופים. קטאר, מצרים וארה"ב המתווכות יוודאו שזה קורה: שחמאס מסכים לוותר על ההגנה שלו, קרי החזקת חטופים, כולם(!), ושהוא מסכים לוותר על השליטה ברצועה. אז מדוע עסקה כזאת לא נאכפה עד כה על ישראל? והרי לארה"ב, כהבנת מנהיגיה, יש אינטרס עליון להגשימה? האם ייתכן שארה"ב איננה מסוגלת להגשימה, כל עוד חמאס שורד ברצועה?

מלחמת איראן־ישראל היא נתון. אנחנו יכולים רק להשפיע על מועדיה ועל אופייה. הפחד מהמלחמה מובן. היא תהיה קשה, בלשון המעטה, ולא קצרה. אבל האויב נחוש בתוכניתו

אבל בכל זאת, נניח שארגון ג'יהאדיסטי כחמאס יהיה מוכן להתפרק משלטונו ומהגנותיו. על הנחה זו צנעני בונה קומה שנייה: חזון שלטונה שלהרשות הפלשתיניתברצועה. נתעלם מתקוותיו בדבר היכולות של הרשות ורצונותיה "הטובים", ומסירובה להפסיק לתמוך במשפחות טרוריסטים ולהפסיק לחנך לאנטישמיות ולהשמדת ישראל. נשכח אך לרגע את כל זה ונשאל: איך יתאפשר שלטון הרשות ברצועה, כאשר חמאס נותר שם על רגליו, שהרי השמדתו היא "פנטזיה"?

לצנעני יש תשובה: "...האמריקנים נערכו זה מכבר לאמן ולהכשיר כוחות פלשתיניים שימנעו מחמאס השתלטות מחודשת". נשמע מוכר? ולמקרה הצורך, עוד תשובה, מוכרת אף היא: צה"ל "שומר לעצמו" את הזכות לפעול עצמאית. אז הרשות תמנע מהם להשתלט, כמו שמנעה בג'נין ובשכם, כמו שאנשיה נשחטו וגורשו ב־2007 מהרצועה. בהבל פיו של ד"ר צנעני פורקה כביכול שליטת חמאס, ועכשיו רק נותר למנוע "השתלטות מחודשת". הוא לא שמע על התמיכה הגורפת של ערביי טולכרם, חברון ועזה בחמאס. זאת הזיה של מי שלא למדו שום דבר ולא השכילו לשכוח שום דבר, ואף מנעו מאיתנו שנים ארוכות "לפעול עצמאית". טיעונו של צנעני הגיוני מילולית בלבד, אבל תלוש מהמציאות של ארגון ג'יהאדיסטי שלא יסכים להתפרק מנשקו ולהעביר את השלטון לאויביו הפנימיים.

צנעני מקווה שבעקבות ה"עסקה" תוסדר הפסקת אש בלבנון. אכן, אם תוכנע ישראל ברצועה (שהרי זו משמעות המלצותיו), יש להניח שאיראן־חיזבאללהיתרצו להפצרות האמריקנים ל"הסדרה" בצפון. שכן כרגע, כל עוד לא הושלם המיזם הגרעיני האיראני, הם אינם מעוניינים בעימות העלול להתפתח לעימות כולל.

אבל האם זה האינטרס הישראלי? לעמוד מול התוכניות האימפריאליסטיות והג'יהאדיסטיות של איראן, כשהיא חוסה תחת מטרייה גרעינית? גם במקרה שתושג הפסקת אש בצפון, קרוב לוודאי שהיא לא תקנה ביטחון לתושבי הגליל ויימשך החורבן שם. אבל ממילא כל התקווה להסדרה בצפון בנויה על הנחות לא תקפות, ולכן חיזבאללה לכוד בעימות איתנו, כל עוד לא הוכרעה המערכה בעזה.

עוד הפריח צנעני את התקווה שהסונים, אויביה של איראן, יחברו אלינו ואל ארה"ב נגד איראן אחרי שתי הפסקות האש כהמלצתו. האם זה יעלה על הדעת, אחרי שישראל השלימה עם הכנעתה? ברור שהיא, וגם ארה"ב, ייחשבו בעיני הסונים משענת קנה רצוץ.

מלחמת איראן־ישראל היא נתון. אנחנו יכולים רק להשפיע על מועדיה ועל אופייה. הפחד מהמלחמה מובן. היא תהיה קשה, בלשון המעטה, ולא קצרה. אבל האויב נחוש בתוכניתו. הוא יתקוף אותנו בסיום הכנותיו. הוא עשוי להסכים להפוגה, רק כדי להשלים את ההכנות, ובמרכזן ההתגרענות. לכן עכשיו הזמן לסיכול תוכניתו.