"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מוכרחים לכבד את "התקווה", לא מוכרחים לשיר

גם המהומה במשחק של סכנין וגם השביתה של ההסתדרות מוכיחים עד כמה שני מיליון אזרחים ערבים במדינה, הם לא כאן ולא שם • הם אינם יכולים לשיר "עין לציון צופייה" אך חייבים לכבד את ההמנון, ועד כמה שהם נגד המלחמה - הם לא בעד מטרת השביתה

,עודכן
0השמעה
אירועי טרנר בתחילת ספטמבר, צילום: ברני ארדוב

השבוע התרחשו שני אירועים שאינם חריגים בנוף שלנו, למעשה, כיוון ששניהם מציפים ומדגישים את השסע בין הפריפריה למרכז, בין ימין לשמאל, ויותר בין האזרחים הערבים לבין המדינה והאזרחים היהודים. וזה, בעיניי, השסע המדאיג ביותר.

האירוע הבלתי חריג הראשון, המסוכן והמדאיג, היההמהומה שפרצה במהלך משחק הכדורגל בין קבוצת בני סכנין לקבוצת הפועל באר שבע. הוא החל כאשר אוהדי הקבוצה הראשונה לא כיבדו את המנון "התקווה". גם אם ההמנון אינו מייצג אותי, וזו היא עובדה ולא בחירה, וגם אם כל אזרח ערבי במדינה לא יכול לשיר אותו, במיוחד בגלל המשפט "נפש יהודי הומייה", אין שום הצדקה לבזותו. צריכים לכבדו, אך לא חייבים להיות חלק ממי ששר או משמיע אותו. ההמנון עצמו לא מותיר מקום לאזרח שאינו יהודי, אפילו לא לדרוזי או צ'רקסי אשר מקדישים את חייהם למדינה בשירות בכוחות הביטחון.

כאשר המדינה תחליט כי יש כ־20 אחוז אזרחים שההמנון צריך לשקף אותם ולו במשפט אחד, הדברים ללא ספק ייראו אחרת. על הנהלת קבוצת בני סכנין החובה לערוך מסע הסברה לאוהדיה - לא רק על חומרת המעשה, אלא גם על חובת כיבוד ההמנון, אחרת אין טעם שהקבוצה תהיה בליגה. היא יכולה לוותר, ואפשר להבין את מי שרוצה לוותר אם ישנם כאלה.

במקביל, תקיפתם הברוטלית של השחקנים על ידי אוהדי ב"ש, באלות ובקללות, מעידה על טינה גדולה ושנאה, ולא על ספורט, ויש מקום להטיל עליהם עונש כבד וראוי כדי להוציא התנהגות מסוג זה ממגרשי הספורט.

האירוע השני היההכרזתה של ההסתדרות על שביתת המחאה נגד הממשלה, וכדרישה להשבת החטופים המוחזקים בידי חמאס באמצעות קידום עסקה.

הרשויות המקומיות הערביות שבתו ולא שבתו - תחילה סירבו להכריז על שביתה ולאחר מכן הודיעו כי הן כן שובתות, מה שמעיד על גודל הבלבול. הן לא נמצאות פה וגם לא שם, בוודאי לא בעד הממשלה אך גם לא בעד קריאת ההסתדרות לשביתה, שלא כללה גם קריאה ברורה להפסקת המלחמה.

בחברה הערבית בישראל קיים פחד גדול מעצם המחאה נגד המלחמה, ויש מי שראה בהכרזת השביתה הזדמנות למחות גם נגד המשך המלחמה, שבינתיים, למעט הרס, לא בדיוק משיגה את מטרותיה.

כאשר המדינה תחליט כי יש כ־20 אחוז אזרחים שההמנון צריך לשקף אותם ולו במשפט אחד, הדברים ללא ספק ייראו אחרת

לולא היו אזרחים יהודים שמתחילים במחאה נגד המלחמה, הציבור הערבי היה נשאר בביתו, בעיקר ממקום של פחד מפני מעצרים. זאת בשל מאות המעצרים המשפילים שביצעה משטרת ישראל מאז תחילת המלחמה נגד ערבים אשר התנגדותם למלחמה פורשה כהזדהות עם חמאס. וההוכחה הגדולה לכך היא שמרבית המעצרים שבוצעו הסתיימו ללא כתבי אישום.

שני האירועים האלה מוכיחים עד כמה שני מיליון אזרחים במדינה, שהם לא כאן ולא שם, אינם יכולים לשיר "עין לציון צופייה" אך חייבים לכבד את ההמנון, ועד כמה הם נגד המלחמה אך לא בעד מטרת השביתה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר