בחזית החינוכית: מכתב להורה הישראלי

ב־1 בספטמבר ייצאו נשות חינוך ואנשי חינוך לגני הילדים, לבתי הספר ולסניפים של תנועות הנוער, כדי לפגוש את ילדי ישראל ולנטוע בליבם אמונה שהעתיד בהיר. החינוך הוא הכלי המרכזי לבניית העתיד, והילדים שלנו לא יוכלו ללכת למסגרת שלא מאמינה בעתיד הזה.

עבור רבים מהמחנכים זו תהיה פעולה קשה. המלחמה המתמשכת, הקהילות העקורות, הטרור והאיומים בהרחבת המלחמה, המילואים הבלתי נגמרים שמשובצים בידיעות ה״הותר לפרסום״ והחטופים שעדיין בשבי - כל אלה לא נותנים מנוח. וכמו לוחמי המילואים שהשאירו את המחלוקות בצד - לא כי הן לא חשובות, אלא כי יש משימה גדולה יותר, משימת ההגנה על הבית - לכך יידרשו גם המחנכים.

האם כל אנשי החינוך יחנכו לאותם הערכים כשיפגשו את תלמידי ישראל? ברור שלא. החברה שלנו תמיד היתה מחולקת לקבוצות ולזרמים. אבל כל אנשי החינוך, ללא יוצא מן הכלל, יידרשו לספק תשובות ערכיות לאסון 7 באוקטובר

למלחמה הזו יש חזית מול האויב בדרום ובצפון, וגם מול האויב במזרח. יש גם חזיתות נוספות, שהן לא פחות קריטיות ליכולת שלנו לשמור על חוסן ולהשתקם בעתיד - החזית הנפשית, החזית הקהילתית, החזית הבריאותית והחזית החברתית־כלכלית.

וישנה החזית החינוכית. חזית שעבור ההתמודדות איתה דרושה מנה גדושה של תקווה, גם כשההרגשה היא שזה כמעט בלתי אפשרי.

במקום לכנס דיונים בכנסת, בממשלה ובתקשורת על האופן שבו נגדיל את התמיכה באנשי החינוך, שנאבקים על נפשם של תלמידי ישראל -אנחנו עדים להתנגשות בין משרדי הממשלה לבין ארגון המורים בנושאי השכר. במקום להצדיע לגבורתן של נשות החינוך במלחמה - אנחנו עדים לא פעם לכתבות על כל הבעיות של המערכת, ויש כאלה לא מעט. בתור חברה, אנחנו מאבדים את העין הטובה שלמחנכים ולמחנכות אין את הפריווילגיה לוותר עליה, אפילו לא לרגע אחד.

האם כל אנשי החינוך יחנכו לאותם הערכים כשיפגשו את תלמידי ישראל? ברור שלא. החברה שלנו תמיד היתה מחולקת לקבוצות ולזרמים. אבל כל אנשי החינוך, ללא יוצא מן הכלל, יידרשו לספק תשובות ערכיות לאסון 7 באוקטובר, שימשיך ללוות אותנו עוד תקופה ארוכה. התשובות שלהם יהיו שונות, אך יחלקו בסיס משותף.

מערכת החינוך החמאסית בעזה מבוססת על שנאה, שבתוכה החיים אינם בעלי ערך וראוי להקריב אותם במלחמת ג׳יהאד מול "האויב הציוני". או כפי שאמר מוחמד דף: ״אנחנו אוהבים את המוות כפי שהאויב אוהב את החיים״.

המחנכים בישראל נדרשים לענות לכך: "כן! החיים קדושים וראוי להילחם עבורם". הם יידרשו לשמור על האמונה הזו, ולהחזיק בשביל כולנו את התקווה שיהיה פה טוב יותר, ושזה אפשרי - פעולה שרבים מאיתנו מתקשים לעשות בעצמנו בשביל הילדים שלנו.

ב־1 בספטמבר, כשתביאו את הילדים למסגרות, זכרו שאתם פוגשים לוחמים בחזית החינוכית, ושהם זקוקים לתמיכה שלכם כדי להצליח בחזית שאסור להיכשל בה. הם פה בשביל לעזור לנו במה שאנחנו כל כך מתקשים לעשות: לא להיכנע לייאוש. לנצח את ההיגיון החמאסי עם כוחה של התקווה.