תמרון תודעתי - חלק מהמאמץ המלחמתי

אופיין של מלחמות משתנה לאורך ההיסטוריה. כמו שאר המלחמות במאה ה־21, גם מלחמת חרבות ברזל מתנהלת בשתי זירות מקבילות: צבאית וחברתית. בעוד הזירה הצבאית מתנהלת בידי חיילים ומפקדים ומתמקדת בפגיעה ישירה בתשתיות צבאיות ובמחבלים -הזירה החברתית מתנהלת ברשתות החברתיות, בשדה האזרחי, ומשפיעה באופן ישיר ועקיף על הזירה הצבאית. בהתאם לחלוקה הזירתית, גם התמרון, מילה שנעשתה שגורה בשיח, מתקיים בשתי הזירות. אז מי מנהל את התמרון התודעתי?

מומחים לביטחון מדברים על היכולת לנצח בתמרון הקרקעי, להביס ולפרוק את האויב מנשקו, לייצר הרתעה ארוכת טווח ולהוביל לפתרון מדיני שיחזק את ביטחון האזרחים. אך אם נשיג את כל אלו ונפסיד במערכה התודעתית - הניצחון בשדה הקרב יהיה חלקי בלבד

באופן רשמי, מדינת ישראל מנהלת מאמצי הסברה ברמה המקומית והגלובלית, ואילו האויב מנהל תמרון תודעתי. ההבדל בין השניים הוא שמאמצי הסברה מתרכזים בניסיון להציג לעולם את המצב בשקיפות ולהסביר את המניעים, המטרות והאמצעים הכשרים שבהם נעשה שימוש. תמרון תודעתי עושה שימוש מניפולטיבי במידע, שחלקו מאומת וחלקו כוזב, כדי להטות את דעת הקהל.

ההסברה פונה להיגיון הבריא במישור העובדתי באמצעות טיעונים ומידע, כדי להציג את המציאות באופן אובייקטיבי, ואילו התמרון התודעתי מציג מציאות סובייקטיבית ופונה אל הרגש. אם נניח לרגע את הצדקנות המוסרית ונסתכל על המציאות כפי שרואים אותה מבחוץ, בראש מאמצי ההסברה הישראלית עומד גנרל שמסביר בסמכותיות מהלכים צבאיים, בזמן שבתמרון התודעתי רצים ברשתות החברתיות סיפורים ותמונות משדה הקרב של קורבנות בדמות ילדים ואזרחים.

היות שבעידן הדיגיטלי לא קיימת יכולת להגיב בזמן אמת ובאופן מותאם לכל התכנים שעולים ברשתות, בוטים הפכו לכלי משחק מרכזי במרחב. הבוטים הם למעשה תוכנות מחשב שמחקות אינטראקציות אנושיות ומנהלות תקשורת בשם המפעילים שלהן. ביכולתם של הבוטים ללמוד על פרופילים של משתמשים שונים, לשלוח להם תכנים מותאמים אישית ולפזר בו־בזמן מסרים למספר עצום של קהלים ספציפיים. נוסף על כך, הם פועלים 24/7, ניתנים לשכפול ביעילות והפיתוח שלהם זול ומהיר.

בוטים מאפשרים גם לנפח פופולריות של מסרים בחסות המדינה, באמצעות שיתוף מוגבר של תכנים ויצירת תגובות. כך מבליטים תמונה של תמיכה, נותנים לגיטימציה לעמדות מסוימות ומאפשרים שליטה ואחיזה בשיח הציבורי.

מאז 7 באוקטובר אנו עדים להתגברות בהפצה של מידע כוזב ברשתות החברתיות, באמצעות בוטים שתוכנתו במיוחד כדי לשתול אותו במקומות ובזמנים מסוימים, במטרה לזרוע בלבול ודיסאינפורמציה אצל המשתמשים. זוהי טקטיקה אפקטיבית במיוחד במצבים כמו זה הנוכחי, מצבים של חוסר ודאות ושל ערפול עובדות. כך, למשל, מידע שמגיע מלב הקרבות בעזה - אם הוא מהימן ואם הוא כוזב - הוא בעל השפעה רבה ומיידית יותר מכל מידע רשמי שמגיע מאוחר יותר.

נכון, לשימוש בבוטים יכולות להיות השלכות שליליות מבחינה מוסרית - בוטים המופעלים בידי המדינה יכולים לעוות את דעת הקהל האמיתית, לערער תהליכים דמוקרטיים ואפילו לדכא התנגדות - אבל האם במלחמה אין כל האמצעים כשרים?

מומחים לביטחון מדברים על היכולת לנצח בתמרון הקרקעי, להביס ולפרוק את האויב מנשקו, לייצר הרתעה ארוכת טווח ולהוביל לפתרון מדיני שיחזק את ביטחון האזרחים. אך אם נשיג את כל אלו ונפסיד במערכה התודעתית - הניצחון בשדה הקרב יהיה חלקי בלבד. את חורבות המלחמה ניתן יהיה להקים מעפר, אבל את הדימוי של ישראל יהיה קשה לשקם. הנרטיב שיירשם בדפי ההיסטוריה יהיה זה שיתקבל במישור התודעתי.

טקטיקות השימוש בבוטים מצטיירות כלא אתיות, אך הן לא שונות במהותן מתמרונים קרקעיים. באותה המידה ניתן לומר שבידיים הנכונות הן יאפשרו לנהל מאבק צודק על התודעה. דמיינו מה יהיו תוצאות המלחמה אם במקביל לגדוד חיילים שמסכנים את חייהם בעזה או בצפון, תופעל אוגדה שלמה של בוטים ברשתות החברתיות.