אנחנו נמצאים לאחר ימי בין המצרים. הרגע סיימנו את תקופת האבל על חורבן בית ראשון ושני, חורבן שמסמל את התחלת הגלות. שלושה שבועות שבהם עם ישראל נמצא באבלות היסטורית על חורבן שכמעט חרץ את גורלו, מכה שרק לאחר אלפיים שנות גלות התחלנו להתאושש ממנה, עם התחלת התנועה הציונית והקמת המדינה.
אירועי 7 באוקטובר היו קשים ועבור רבים מתושבי ישראל הם הזכירו את החורבן שעליו אנו מתאבלים בתשעה באב. התמונות הקשות, אובדן השליטה, הרס הבתים ומרקם החיים ותחושת הביטחון והשלווה שנעלמה גרמו לרפיון רוח אצל חלק מהאנשים.
מאז 7 באוקטובר התקווה הופכת לגורם קרדינלי בתהליך השיקום. כשאנחנו מדברים על תקווה, אנחנו מדברים על יותר מאשר רק שיקום תשתיות - אנחנו מדברים על יצירת תנאים להצלחה ולשגשוג עתידי
היו שהשוו בין הימים ההם לזמן הזה, בין החורבן דאז למציאות היום. רבים מהם שואלים אותי מתי נחזור לשגרה. להם אני אומר שזה תלוי רק בנו.
שיבה לשגרה בעוטף עזה דורשת יותר מאשר רק לוח זמנים ותכנון - היא דורשת גישה הוליסטית שמשלבת בין ביטחון פיזי לבין תמיכה נפשית וכלכלית. אנו זקוקים למדיניות שתתמקד לא רק בשיפור הביטחון האישי והלאומי, אלא גם במתן תמיכה לתושבים ברמה האישית והקהילתית. השקעה בתמיכה נפשית, בהכשרה מקצועית ובחינוך חשובה לא פחות מהתמודדות עם האיומים הביטחוניים.
עלינו ליזום פרויקטים שיביאו לצמיחה כלכלית - לשפר את התשתיות ולפתח מקורות הכנסה נוספים שיבטיחו שהעוטף והיישובים הסמוכים יוכלו להחזיר לעצמם את היכולת לשגשג ולפרוח. השקעה בחינוך, ברווחה ובתחבורה היא חלק בלתי נפרד מהתהליך ותוכל לשמש בסיס לבניית קהילה חזקה ועמידה יותר, אך אלה רק תשתיות פיזיות. לשיקום אמיתי של האזור יש צורך בתקווה.
אזור העוטף הוא דוגמה לכך שתקווה ושיקום הם כוח מניע לצמיחה ולפיתוח כלכלי.
דווקא בעיתות משבר, ההשקעה בתקווה ובשיקום היא הזדמנות להניע את האזור קדימה ולהביא לצמיחה כלכלית ולשגשוג. מאז 7 באוקטובר התקווה הופכת לגורם קרדינלי בתהליך השיקום. כשאנחנו מדברים על תקווה, אנחנו מדברים על יותר מאשר רק שיקום תשתיות - אנחנו מדברים על יצירת תנאים להצלחה ולשגשוג עתידי. לא רק שימור ושיפור הקיים, אלא גם התפתחות וגדילה. התקווה והחזון הם הדלק שמניע את התושבים לפעול ולחדש, את המנהיגים להוביל יוזמות שיביאו לתוצאה חיובית, ואת הציבור לראות את הפוטנציאל.
ממשלת ישראל הסמיכה את מנהלת תקומה לעסוק בשיקום אזור העוטף והיישובים שנפגעו. המנהלת כבר החלה לעבוד, אך אין ספק שמדובר בתהליך אשר יימשך זמן. שיקום יישובי העוטף מהווה אתגר, אך הוא טומן בתוכו הזדמנויות רבות. התקווה והיכולת להתמודד עם האתגרים הן הכוח שמניע אותנו לקראת עתיד טוב יותר. באמצעות השקעה בתשתיות, תמיכה בעסקים הקטנים, קידום חדשנות ויזמות, והשקעה בחינוך ובקהילה, ניתן לבנות מחדש את העוטף בצורה טובה יותר.
אנחנו יכולים - וזה יקרה. כמו שלמדנו מימי בין המצרים, גם אחרי חורבן גדול בהרבה חזרנו לארצנו. וגם הפעם, נחזור ונבנה את הדרום טוב ויפה יותר, לעוד הרבה שנים של פריחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו