משקלו הסגולי של הקול היהודי

היהודים בארה"במהווים כ־1.8% מכלל האוכלוסייה - מיעוט שולי וזעום בחברה האמריקנית, אך בעל משמעות אסטרטגית בבחירות לנשיאות. שיעור ההצבעה היחסי של היהודים הוא גבוה מאוד. נוסף על כך, קהילות יהודיות גדולות מרוכזות במדינות מפתח שבהן נמצא מספר אלקטורים גדול במיוחד.

לאורך השנים היוו היהודים יעד לחיזור מצד המועמדים במרוץ לבית הלבן. באופן מסורתי יהדות ארה"ב הצביעה למועמד הדמוקרטי, ולמעט רונלד רייגן - שום נציג רפובליקני לא חצה את מחסום ה־35%. גם בבחירות ב־2020, ואחרי קדנציה תומכת בישראל, טראמפ קיבל כ־30% מקולות המצביעים היהודים, ואילו ביידן זכה בכ־70% מהקולות. אם נשליך את העובדה הזו לימינו, התחושה היא שהבחירות הקרובות לנשיאותארה"ב יהיו גורליות לא רק לאמריקה, אלא למזרח התיכון כולו, ובעיקר לישראל. לאחר עליית הלייבור בבריטניה והשמאל הקיצוני בצרפת, יהיה לישראל הרבה יותר קשה להתמודד בזירה המדינית, במיוחד סביב הנושא הפלשתיני והמלחמה נגד חמאס בעזה.

ביידן וטראמפ מציינים בקמפיין את יחסם המצוין לישראל, ומהללים את מדיניותם כלפי המזרח התיכון. אך אין הבדל מהותי בתפיסת העולם של השניים את אופי המעורבות האמריקנית בזירה הגלובלית: ביידן כמו טראמפ מעוניין לצמצם את הנוכחות האמריקנית באזורי סכסוך, כפי שברק אובמה הפקיר את סוריה לידי הרוסים והאיראנים. טראמפ אמנם הורה באפריל 2017 על תגובה צבאית אמריקנית להתקפה הכימית שביצע משטר אסד בחאן שייחון, אבל באוקטובר 2019 הסיג את הכוחות האמריקניים מצפון סוריה. בכך הוא הותיר את הכורדים חשופים להתקפות הטורקים, ואפשר לאיראנים להתבסס עוד יותר במרחב הצפוני־מזרחי של סוריה. מובן שלממשל ביידן זכורה הנסיגה המבישה מאפגניסטן, שהחזירה את שלטון הטליבאן למדינה ההרוסה והשסועה - החלטה שהתקבלה גם היא בידי ממשל טראמפ.

ביחס לישראל, נראה שההבדלים בולטים. טראמפ לא חשש להיכנס לסוגיות סבוכות ולתת גיבוי מלא לישראל, במילים ובמעשים. כך היתה ההחלטה להכיר בירושלים כבירת ישראל, וכך היתה ההחלטה להכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן. ממשל טראמפ קידם את השלום ואת הנורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ במנותק מהשאלה הפלשתינית, ולא חשש מביקורת ערבית ובינלאומית כשביטל את הסיוע האמריקני לאונר"א. לאלה יש לצרף את המהלך השנוי במחלוקת של ביטול הסכם הגרעין עם איראן, וכמובן את חיסול קאסם סולימאני.

כממשיך דרכו של אובמה, ברור שביידן לא היה נוקט עמדה דומה בסוגיות הללו, אם היה נדרש אליהן. על אף התמיכה הראשונית בישראל בתחילת המלחמה, ה"don't" המפורסם נמחק כלא היה, וכל אפשרות לגיבוי אמריקני סביב מהלומה על איראן או על חיזבאללה לא קיימת. ובאשר להקמת מדינה פלשתינית, נראה שממשל ביידן דווקא מבקש למנף את טבח 7 באוקטובר לטובת קידום המטרה, ומתעלם מהעובדה שיהיה זה פרס לטרור.

ביידן וטראמפ מציינים בקמפיין את יחסם המצוין לישראל, ומהללים את מדיניותם כלפי המזרח התיכון. אך אין הבדל מהותי בתפיסת העולם של השניים את אופי המעורבות האמריקנית בזירה הגלובלית

על פניו, נראה שגם בנובמבר 2024 רוב הקולות היהודיים ילכו לדמוקרטים. אך דווקא עכשיו - על רקע מצבה של ישראל בעולם, השינויים הדרמטיים בזירה פוליטית האירופית והמחאות בקמפוסים האמריקניים - חשוב יותר מתמיד לחזק את הקשר עם יהדות ארה"ב. הן בשל העלייה הניכרת באנטישמיות (ישראל כבית ליהודי העולם), והן בשל הצורך לקדם את האינטרס הישראלי דרך השדולה היהודית על ענפיה הרבים, וכפי שהיה בעבר.

בזירה הפוליטית העולמית של המאה ה־21, כולם בוחשים בקלחת הפוליטית של כולם. הקולות בדבר אי־התערבות הפכו להיות סוג של צדקנות והתחסדות. אמת, לא צריך לעשות את הדברים בצורה בוטה, אבל כפי שארגונים ומדינות מפעילים את תומכיהם ברחבי העולם למען מטרותיהם, באמצעות אמצעי תקשורת או ארגונים חברתיים ופוליטיים - כך גם ישראל יכולה לעשות זאת באמצעות הקול היהודי.