"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
שגם את בניו המתים - לא יפקיר לזר
מדינת ישראל היא מהמדינות הבודדות, ואולי היחידה, שמחלצת גופות, בהינתן מידע מודיעיני והזדמנות מבצעית • האויב רואה בחללינו קלפי מיקוח
חילוץ תחת אש מהאוויר ומהקרקע בתנאי שטח מורכבים - הכוחות המשולבים של יחידה 669 ויחידת הניוד 5515 מצילים חיים | צילום: דובר צה"ל

שגם את בניו המתים - לא יפקיר לזר

מדינת ישראל היא מהמדינות הבודדות, ואולי היחידה, שמחלצת גופות, בהינתן מידע מודיעיני והזדמנות מבצעית • האויב רואה בחללינו קלפי מיקוח

יניב פוגל
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל בוצעו 16 מבצעים לחילוץ חטופים שנחטפו בפיגועי מיקוח. כמעט בכל אירוע המטרה המרכזית של המחבלים היתה שחרור אסירים בתמורה לחטופים. המבצעים היו תוצאה של פיגועי מיקוח מארבע קטגוריות:

פיגוע חטיפה - המורכב ביותר לביצוע, שכן לרוב לא ידוע מקום החוטפים והחטופים ונדרש מודיעין מדויק לביצוע המשימה. המבצע לשחרור נחשון וקסמן ז"ל (1994) היה כזה, ובחודשים האחרונים היו שני מבצעים לשחרור חטופים: מבצע לשחרור החיילת אורי מגידיש ומבצע לשחרור האזרחים פרננדו סימון ולואיס הר.

פיגועי חטיפת מטוסים - דוגמת מבצע אנטבה (1976) ומבצע לשחרור חטופי מטוס סבנה (1972).

פיגועי אמצעי תחבורה - אוטובוס האימהות (1988) וקו 300 (1984).

פיגועי התבצרות - דוגמת הפיגוע במעלות (1974), הפיגוע במלון סבוי (1975), שני פיגועים בנהריה (1974, 1979), הפיגוע באולימפיאדת מינכן (1972) ואחרים.

בשנים האחרונות נוצר סוג חמישי של מבצעים - לחילוץ גופות של חיילים ואזרחים ישראלים.

המבצע המוכר יחסית היה ב־2019, להחזרת גופת החלל זכריה באומל ז"ל, שנעדר מאז קרב סולטן יעקוב (1982). פרטים מעטים ידועים על המבצע שהתרחש בבית קברות בסוריה, ושצבא רוסיה נטל בו חלק לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו.

במלחמת חרבות ברזל צה"ל והשב"כ ביצעו כמה מבצעים להחזרת גופות חטופים.

בשבוע שעבר חילצו את גופותיהםשל עמית בוסקילה, איציק גלרנטר, רון בנימין ושני לוק זכרם לברכה.

המבצע ביום חמישי האחרון, שבו צה"ל והשב"כ חילצו את גופותיהם של אוריון הרננדס, מישל ניסנבוים וחנן יבלונקה ז"ל.

בעוד הצורך במבצעים לחילוץ חטופים חיים ברור מאליו, מבצעים לחילוץ גופות הם מורכבים יותר, וההחלטה לא מובנת מאליה - האם נכון לשלוח חיילים למבצע מסוכן כדי לחלץ גופות?

מדינת ישראל היא מהמדינות הבודדות, ואולי היחידה, שעושה כן, בין השאר בגלל האופן שבו אויבינו עושים שימוש בגופות חללים כקלפי מיקוח בעסקאות. נראה שלא חוסכים בשום אמצעי להביא את החיילים והאזרחים שנחטפו, חיים או מתים, לישראל. זהו צו מוסרי וחוזה בלתי כתוב בין המדינה לאזרחיה ולחייליה, בהינתן מידע מודיעיני והזדמנות מבצעית.

בעוד הצורך במבצעים לחילוץ חטופים חיים ברור מאליו, מבצעים לחילוץ גופות הם מורכבים יותר, וההחלטה לא מובנת מאליה - האם נכון לשלוח חיילים למבצע מסוכן כדי לחלץ גופות?

הבאת גופת חלל לקבר ישראל היא מצווה חשובה ביהדות, וגם מונעת סבל מהמשפחות שרוצות לפחות קבר לעלות אליו. ערכיות הפעולה לא מוטלת בספק, ויש מאבק בין יחידות הצבא על ביצוע מבצעים כאלה.

אני בטוח שכל הגורמים הרלוונטיים במדינה עושים כל שביכולתם כדי לקיים צו חשוב וערכי זה. יידע כל חייל ואזרח ישראלי שנחטף שלא נשאירו מאחור, חי או מת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יניב פוגל

הכותב הוא סא"ל (מיל'), מנהל אדמיניסטרטיבי של ביה"ח וולפסון וחוקר היסטורי של מבצעי צה"ל

Load more...