בשבועות האחרונים אנו עדים להידרדרות ביחסי ישראל ומצרים, כך זה נשמע וכך זה נראה. אך יש להבין שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. האינטרסים של ישראל ומצרים חשובים לא רק לשתי המדינות אלא למערב כולו, בראש ובראשונה לארה"ב שנותנת חסות לשתי המדינות, יחד ולחוד.
נכון, מצרים ביקשה להצטרף לתביעתה של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי בהאג, בטענה שישראל מבצעת בעזה "רצח עם", אך מי שמבין יודע כי מדובר בצעד שמיועד לספוג את הכעס הציבורי ברחוב המצרי ואינו מכוון נגד ישראל ישירות. אם הדבר היה באמת חשוב למצרים, היא היתה מצרפת לתביעה מדינות נוספות.
גם בכירי ישראל, שיצאו בביקורת נוקבת נגד דרום אפריקה, החלישו את הטון כשמצרים הצטרפה לתביעה. גם הם יודעים מה עומד מאחורי ההצטרפות, וכי שלטונות מצרים חייבים להציג פעילות נגד ישראל. אם מצרים רוצה, היא יכולה לפעול בדרכים אחרות, למשל ניתוק צינור הגז מישראל למצרים או הפחתת היבוא והיצוא, וצמצום הנציגות הדיפלומטית.
מצרים, המדינה הגדולה בעולם הערבי מבחינת שטח ואוכלוסייה, נמצאת בשפל כלכלי חסר תקדים. המשטר שלה ביטחוני ואינו מבטא את רצון העם, והיא מחויבת לארה"ב ולערב הסעודית, שלשתיהן אינטרס ברור ביחס ובקשר לישראל.
מצרים מעוניינת למנוע את יציאת העם לרחובות, כי במדינה של יותר מ־100 מיליון בני אדם כל הפגנה יכולה להפוך להתלקחות עם כוחות הביטחון, למשל כשהדרישה היא לפתוח את מעבר רפיח ולהכניס סיוע הומניטרי לעזה, אך שלטונות מצרים בתיאום עם ישראל מעדיפים שכל סיוע ייכנס לעזה רק תחת פיקוחה.
מצרים אינה מעוניינת במעורבות־יתר בעזה או עם חמאס, כי היא חוששת שהאוכלוסייה הפלשתינית בעזה תפתח בה תלות, ומדובר באוכלוסייה ספציפית שהם לא מעוניינים לקיים עימה ממשק, ודאי לא נוכח הצרות שיש להם ממילא.
המשטר הביטחוני מבין היטב כי המשך "השתיקה" המצרית מול המלחמה בעזה, ובמיוחד הגעת כוחות צה"ל עד לגבול המצרי, עלולים לעורר את הציבור למחאה נגד ישראל שתתפתח במהרה למחאה נגד המשטר עצמו.
מצרים אינה מעוניינת במעורבות־יתר בעזה או עם חמאס, כי היא חוששת שהאוכלוסייה הפלשתינית בעזה תפתח בה תלות, ומדובר באוכלוסייה ספציפית שהם לא מעוניינים לקיים עימה ממשק, ודאי לא נוכח הצרות שיש להם ממילא
רק ב־2011 פרצה במצרים מהפכת האביב הערבי, ולאחר פחות משלוש שנים הצבא, בסיוע המערב וישראל, הדיח בה את הנשיא הנבחר מוחמד מורסי שהשתייך לתנועת "האחים המוסלמים". המפקד העליון של הצבא דאז, אל־סיסי, מינה עצמו תחתיו. כך שמצרים הזו לא יכולה להרשות לעצמה לפעול נגד ישראל.
בנוסף, מצרים, כמי שנלחמה ונלחמת באחים המוסלמים, אינה יכולה לסייע לחמאס ברצועת עזה, כי האחרונה תנסה לפתח את הקשרים שלה עם האחים המוסלמים סניף מצרים. מנהיגיה חייבים לרצות את העם, שרואה מחאות ברחבי העולם הערבי ושואל את עצמו למה לא במצרים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו