דוחקים את ישראל לפינה: האיום של מצרים

החשש במצרים מהרחבת התמרון הקרקעי ברפיח מוביל אותה להגביר את הלחץ המדיני על ישראל. בכירים במצרים הבהירו כי מדובר בלחץ משולש: צעדים בינלאומיים, דרישות שיועברו לארה"ב ומסרים ישירים לירושלים.

השבוע הודיעה קהיר על כוונתה להצטרף לתביעה של דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי בהאג. היה זה המשך ישיר לבקשות מוושינגטון להניא את ישראל ממבצע ברפיח, שקיבלו ביטוי באיום להגביל את משלוחי הנשק. ולבסוף, בתקשורת הבינלאומית פורסמו הדלפות שלפיהן קהיר שוקלת להוריד את דרג היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, ואף להחזיר את השגריר מתל אביב.

נקמה של "ילדי עזה"

הפאניקה של א־סיסי נובעת משלוש סיבות. ראשית, החות'ים בתימן מבהירים בכל הזדמנות כי התקיפות שלהם נגד נתיבי השיט בים האדום ובמפרץ עדן יימשכו כל עוד אין הפסקת אש ברצועת עזה. ההתקפות האלה פוגעות באופן משמעותי בהיקפי השיט בתעלת סואץ, שמהווה את אחד מעמודי התווך של הכלכלה המצרית. מאז פרצה המלחמה תנועת הספינות במעבר הצטמצמה דרמטית וההכנסות המצריות ממנה ירדו בעשרות אחוזים.

שנית, המלחמה הובילה לבריחתם של לפחות 100 אלף עזתים למצרים דרך מעבר רפיח. גם כך בארץ הנילוס יש כ־9 מיליון פליטים, רובם מיבשת אפריקה, אבל האוכלוסייה העזתית יוצרת בעיה ביטחונית חמורה.

בשבוע שעבר נרצח איש עסקים יהודי־קנדי בשם זיו קיפר באלכסנדריה, המחזיק גם בדרכון ישראלי. תא הטרור טען כי מדובר בנקמה של "ילדי עזה", כך שייתכן כי מדובר בפיגוע פלשתיני על אדמת מצרים. האיום הביטחוני הזה עלול להתגבר אם זרם הפליטים יגדל בעקבות התמרון ברפיח. בקהיר חוששים בצדק שפיגועים כאלה יבריחו תיירים ויפגעו בעמוד תווך נוסף של הכלכלה המקומית. לא בכדי משרד הפנים המצרי תיאר את הרצח כ"אירוע פלילי" ולא כפיגוע.

שלישית, מנקודת המבט של מצרים התמרון הקרקעי ברפיח מסבך את המשא ומתן להסכם הפסקת אש ולשחרור חטופים. בפועל המשא ומתן קרס, אבל עדיין נעשים ניסיונות לחדש את המגעים. למצרים נוח לטעון שהתמרון ברפיח הכשיל את השיחות, אף שהם הובילו לכך במו ידיהם.

המהלך שבו חמאס הכריז על "הסכמה" להצעה חדשה של המתווכים תואם עם קהיר. שם הכירו היטב את המוקשים שארגון הטרור הטמין בין שורות הטיוטה החדשה: אי־התחייבות לשחרור חטופים חיים בלבד בשלב הראשון, התעקשות על ערבות לסיום המלחמה וחזרה ללא תנאי לצפון הרצועה. זה לא הפריע למצרים לדבר על "אופטימיות".

הגורמים הרשמיים במצרים לא יודו בכך בפומבי, אבל מאז תחילת המלחמה קרן המטבע הבינלאומית דווקא הזרימה מיליארדי דולרים למדינה. מקור מצרי אמר ל"ישראל היום" כי בקהיר חוששים שכישלון במשא ומתן יעמיד את המדינה במבוכה מול המדינות המסייעות לה. הסיבה היא שתפקידה כמתווכת בין ישראל לחמאס שימש אותה במשך שנים רבות כדי להצדיק את התמיכה הפיננסית בה. הוצאת חמאס מהמשוואה תייתר את התפקיד של קהיר כמתווכת, ולכן גם את העילה לסיוע שהיא מקבלת.

הסכם השלום חי וקיים

ולמרות כל זאת, שר החוץ המצרי סמאח שוכרי בעצמו הבהיר בימים האחרונים כי הסכם השלום עם ישראל הוא "בחירה אסטרטגית" של קהיר. גם אם יש הפרות, הסביר שוכרי, הן ייבחנו דרך המנגנונים המשותפים לשתי המדינות. מצרים מודעת לכך שהסכם השלום עם ישראל הוא "אבן היסוד" לשלום וליציבות במזרח התיכון. בזכותו קהיר נהנית מיחסים אסטרטגיים עם ארה"ב, למרות ההפרות החוזרות ונשנות של זכויות אדם על ידי האליטה הצבאית השולטת בה.

את המרמור שלה מצרים צפויה להפנות לנקמה מדינית מושלמת. בישראל לא נלהבים, בלשון המעטה, משילוב של הרשות הפלשתינית ברצועת עזה, ובממשלה לבטח היו מעדיפים לשלב גורמים ממדינות ערב ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה, כפי שמספרים מקורות פלשתיניים.

נראה שקהיר ורמאללה מתאמות עמדות כדי לנצל את ההשתלטות הישראלית על מעבר רפיח. הסירוב של המצרים לתאם את הכנסת האספקה וההתנגדות של הרשות הפלשתינית לאבטח שיירות תחת "אפוטרופסות", כפי שהגדיר זאת אחד המקורבים לאבו מאזן, נועדו לדחוק את ישראל לפינה.

התקווה היא שבסיום המלחמה לישראל לא תהיה ברירה אחרת מאשר למסור את המפתחות של רצועת עזה לידי הרשות של אבו מאזן. אלא אם כן היא רוצה להעמיק את התסבוכת הבינלאומית שאליה נקלעה גם בימים שאחרי המלחמה.