"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
פרס ישראל ליהודים
הפרס אמור לדרוש את האיזון המתבקש, הגיאוגרפי והדמוגרפי, המגדרי והמגזרי • אך לצערי שרי החינוך לדורותיהם התעלמו מאחד מכל חמישה אזרחים ומתרומתם למען המדינה
טקס הענקת פרס ישראל, אשתקד | צילום: אוליבייה פיטוסי

פרס ישראל ליהודים

הפרס אמור לדרוש את האיזון המתבקש, הגיאוגרפי והדמוגרפי, המגדרי והמגזרי • אך לצערי שרי החינוך לדורותיהם התעלמו מאחד מכל חמישה אזרחים ומתרומתם למען המדינה

ג'לאל בנא
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

השבוע פורסמה רשימת זוכי פרס ישראל. הפרס היוקרתי מוענק בתחומים שונים: מרפואה לאקדמיה ולביטחון המדינה ואפילו מפעל חיים, ותרומה מיוחדת למען המדינה. עיינתי תחילה ברשימת חברי הוועדה, בתקווה למצוא ביניהם חבר ערבי; אך מהר מאוד תקוותי התבדתה - הוועדה נעדרת כל חבר ערבי.

לאחר מכן מיהרתי לבדוק את רשימת מקבלי הפרס מתחילת שנות החמישים, כל זה בתקווה לראות את הגיוון ואת האופן שבו משתקף בפרס הפסיפס של החברה הישראלית, לרבות חמישית מאזרחי המדינה, אך תקוותי שוב נגוזה כי כל רשימת מקבלי הפרס לא כוללת אזרחים או ארגונים ערבים, או ארגונים יהודים ערבים שעשייתם ראויה לפרס כי נטלו חלק בבניית החברה הישראלית והמדינה.

אחוז האזרחים הערבים שקיבלו את פרס ישראל עמד על 0.2 אחוזים. במספרים, מתוך כ־1,760 מקבלי הפרס, חמישה אזרחים ערבים בלבד, שלושה ערבים דרוזים, ביניהם מנהיג העדה הדרוזית השייח' המנוח אמין טריף, אמל נסראלדין חבר הכנסת מטעם הליכוד ומקים התנועה הדרוזית הציונית, ויועץ נשיאי מדינת ישראל המנוח כמאל מנצור, נוסף על שני ערבים נוצרים - השחקן מכרם ח'ורי, שזכה בפרס ב־1987 על תפקידיו השונים בהצגות ובסרטים שבוימו והופקו בשפה העברית, כן בשפה העברית, והסופר וח"כ לשעבר מטעם המפלגה הקומוניסטית, אמיל חביבי. מעניין יותר למצוא, כי הפרס ניתן ב־1985 למחלקה הערבית של רשות השידור דאז, למעשה לדוברי ערבית ולא לערבים אזרחי המדינה, כי מקבלי הפרס היו מי שניהלו את הטלוויזיה הערבית, אזרחים יהודים יוצאי מדינות ערב ששלטו באופן טבעי ברזי השפה הערבית.

הפרס אמור לדרוש את האיזון המתבקש, הגיאוגרפי והדמוגרפי, המגדרי והמגזרי. אך לצערי שרי החינוך לדורותיהם התעלמו מאחד מכל חמישה אזרחים ומתרומתם למען המדינה, החל מעובדי הבנייה והתשתיות שבנו את המדינה ועד לעובדי מערכת הבריאות שמחזיקים את מערכת הבריאות, ומתחומים שונים אחרים בדרך. דווקא שר החינוך, תהיה זהותו הפוליטית אשר תהיה, אמור להציב יעד לוועדת הפרס, לעשות את האיזון הנדרש, ולדאוג שכל ילדי ישראל בבתי הספר יראו בחלוקת הפרס הזדמנות ואופק, ולא פחות חשוב ייחשפו לאותם אנשים ראויים ולתרומתם למען החברה והמדינה.

ב־1985 הפרס ניתן למחלקה לתוכניות בערבית של רשות השידור דאז. בפועל מי שקיבלו את הפרס היו יהודים שניהלו את המחלקה, עלו ממדינות ערב ושלטו בשפה

יו"ר ועדת הפרס, שר החינוך יואב קיש, קרא לציבור להציע יותר שמות של נשים, כיוון שהוצעו רק 26 אחוזים מכלל ההצעות, אך התעלם התעלמות מוחלטת מהערבים. עליו לדעת כי ישנם אנשי כלכלה ערבים, אנשי עסקים, ספורטאים וקבוצות ספורט שהביאו הישגים בינלאומיים גדולים, ואנשי תקשורת וחוקרים באקדמיה במכוני מחקר שונים שהביאו הישגים אדירים וכבוד למוסדות שבהם הם עובדים, בטכניון באונ' העברית ובמכון ויצמן, ושמם של חלק מאותם חוקרים אפילו הגיע לוועדת פרס נובל, ואחרים מתחום הטכנולוגיה וההייטק הגיעו לתפקידים בכירים ביותר בחברות גלובליות כמו גוגל ואפל, אחרים ייסדו פרויקטים בעלי חשיבות גדולה, ואחרים אף תרמו והיו שותפים לפיתוח הטכנולוגיה ולתכנון פרויקטים לאומיים שהציבור טרם זכה להכיר. ההפסד - של כולנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...