עד לב השמיים

אצהיר פה, ולא לראשונה, שאין לי ואיני רוצה דרכון זר של שום מדינה.

טוב לי עם הדרכון הישראלי, ומדינה שלא רוצה שאכנס איתו לשטחה - איני רוצה להיכנס אליה. ככה פשוט.

אבל אתמול התיישב בליבי ספק קטן. תהייה. כשפורסמו מספרי הטילים וסוגיהם, הכטב"מים ומספריהם, ואחוזי היירוט וההשמדה, נמלאתי התפעלות. אפילו שלחתי הודעת תודה לאחד מטייסינו שפעלו במרחב. הכל נראה כמו מדע בדיוני. שולחים לעברנו מאות טילים, ו־99% מהם מיורטים באוויר. עקבתי אחר הדיווחים, וכמו כולנו נמלאתי גאווה מההצלחה של צבא ההגנה לישראל, ובראשה חיל האוויר ואנשיו. אגב, אותם שראש ממשלתנו, לפני מספר חודשים לא גדול, אמר שאפשר להסתדר בלי שתי טייסות, אבל אי אפשר להסתדר בלי ממשלה.

מה היה קורה אם אבא שלי, במקום לעלות מסוריה לישראל, היה עושה כשאר משפחתו ומהגר לארה"ב? הוא עלה לישראל וגידל אותנו כציונים גאים ואוהבי המדינה, שאינם זקוקים לדרכון זר. הוא גם חינך אותנו שראוי להילחם על המדינה הזאת, שהיא נס בכל כך הרבה מובנים

שמחתי גם לשמוע על הקואליציה שהתאחדה במטרה לסייע לישראל, ובתוכה גם מדינות ערביות. בראש הקואליציה התייצבה ארה"ב והנשיא ביידן, שלא מעט פוליטיקאים בישראל לועגים לו ומקווים שיפסיד לטראמפ.

התהייה שהזכרתי התעוררה כאשר האזנתי לדברים שאמר ביידן לטייסים האמריקנים בתום פעילותם, לצד ישראל, נגד האיראנים: "אתם נפלאים", אמר להם בשיחת וידאו. "שמחנו לתרום", ענה לו מפקד הטייסת. "אני מתנצל על ההתלהבות שלי. אני אמור להיות הרבה יותר מאופק", אמר ביידן לקול צחוקם של הטייסים שהאזינו לו אלפי מיילים מהבית הלבן. "גרמתם לי להיות גאה. הצלתם חיים כשפעלתם לצד ישראל ביירוט הטילים והצלתם חיים. תשמרו על עצמכם, אתם הכי טובים בעולם".

בצילום הווידאו ביידן יושב, כשמאחוריו דגל ארה"ב. שערו סתור, פניו נקיים מאיפור, הצילום בתקריב גבוה ורואים כל קמט בפניו. הצילום משדר אמינות, וברור שמדובר בשיחה כנה, נרגשת ואמיתית.

דמיינתי שיחה דומה בין ההנהגה שלנו לבין מפקדי הטייסות. אם תתקיים, זה יהיה לאחר איפור ושיער ותסריט מדוקדק. זה לא נגד ביבי - זה נגדנו, שאפשרנו למצב להידרדר. שנראה לנו הגיוני שהליכוד מוציא הודעה שמהללת את ראייתו למרחוק של נתניהו, שהיה זה ש"זיהה את האיום האיראני כבר לפני עשרות שנים, ומאז מוביל את המערכה העולמית בכדי למנוע מאיראן נשק גרעיני…". שום מילה על כך שלמרות המערכה העולמית שהוא מוביל איראן על סף היותה גרעינית.

ובחזרה לאותו ספק שהעלה אצלי תהייה. מה היה קורה אם אבא שלי, במקום לעלות מסוריה לישראל, היה עושה כשאר משפחתו ומהגר לארה"ב? הוא עלה לישראל וגידל אותנו כציונים גאים ואוהבי המדינה, שאינם זקוקים לדרכון זר. הוא גם חינך אותנו שראוי להילחם על המדינה הזאת, שהיא נס בכל כך הרבה מובנים. ובדרך סבי נהרג בקרבות מלחמת העצמאות, ובן דודי במלחמת ששת הימים, ובן דוד נוסף במלחמת לבנון השנייה, ואין כמעט בית בישראל שהחיים כאן לא גבו ממנו מחיר.

השנה התאריך העברי של הולדת המדינה מתאחד עם הלועזי. מזכירים, במיוחד השנה, למי שזקוק לתזכורת, למה אנחנו כאן ובמה יש להתגאות.