הסעיף שמעלה לנו את הסעיף

מתי יצא לכם לעיין בספח תעודת הזהות שלכם לאחרונה? האם הפרטים שם מדויקים? האם נוח לכם לשתף אותם עם כל פקיד בבנק או בממשלה, או איש מכירות בחברה מסחרית שדורש אותם?

למה אנחנו צריכים לשתף את מי שאין לו שום נגיעה לחיינו האישיים בענייני צנעת הפרט, פרטים כמו מצבנו האישי ושם בני הזוג שלנו? התעודה נועדה לזהות אותנו - לא להגדיר את הזהות שלנו. גם ביהמ"ש העליון, כשבחן את חוק המרשם, קבע כי תכליתה של תעודת הזהות היא "תכלית של זיהוי", ולא "תכלית של זהות".

אנחנו לא רוצים להיות "בבירור" של אף אחד, ולא רוצים לחשוף ברבים את מה שלא מתאים לנו לחשוף לגבי הסטטוס האישי האינטימי שלנו. שחררו אותנו מהפולשנות הבלתי נסבלת הזאת

אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את המדינות שמחייבות להציג את המצב האישי בתעודת הזהות, ואני לא בטוחה שהיינו רוצים להשתייך אליהן: אנגולה, אינדונזיה וישראל. צריך להגביל את המעורבות האינסופית של המדינה בחיי הפרט.

הנתונים הללו ממילא קיימים במרשם האוכלוסין ובביטוח הלאומי, ואם אנחנו רוצים להנפיק רישום כזה או אחר - ניתן להפיק תמצית רישום באמצעות משרד הפנים. אז מדוע מחייבים אותנו להציגם בפני כל? אם אנחנו רווקים, גרושים, אלמנים או בברית הזוגיות - זה לא עניין של אף אחד.

מובן שמי שמודרים מאותם הסעיפים החטטניים הם מי שלא נמצאים בתוך אותן "רובריקות" מיושנות: מה, למשל, לגבי הידועים בציבור? המוסד המכובד הזה שקיים מאז קום מדינת ישראל, ושמוזכר בעשרות חוקים ופסיקות של בתי המשפט, לא מוצא את מקומו בספח תעודת הזהות הרשמית של המדינה. אנשים עם זוגיות, משפחה וילדים מוצגים כרווקים.

בספח גם מתחבא סעיף קטנטן שאומר שהפרטים הם רק "ראיה לכאורה לנכונותם". הבנתם? אפילו במסמך עצמו מובהר שהמידע לא מהווה הוכחה לכך שהוא אמיתי, אז למה להתעקש לציינו בספח? יתרה מכך, יש מצבים הזויים שבהם מצבו האישי של האזרח נקרא "בבירור". ממש כך, כאילו היה הודעה אוטומטית של תוכנת מחשב.

אז לא, אנחנו לא רוצים להיות "בבירור" של אף אחד, ולא רוצים לחשוף ברבים את מה שלא מתאים לנו לחשוף לגבי הסטטוס האישי האינטימי שלנו. שחררו אותנו מהפולשנות הבלתי נסבלת הזאת.

מכל הסיבות הללו, יזמנו פנייה לשר הפנים וביקשנו למחוק את סעיפי המצב האישי ואת שם בני הזוג מספח תעודת הזהות, כפי שנעשה בשעתו עם סעיף הלאום, בהחלטה של שר הפנים דאז, על רקע פסיקת בג"ץ בשאלה מי יירשם כיהודי.

כשם שמידע זה לא מופיע בדרכון המונפק לכל אזרח, אנו סבורים שמדובר במידע שממילא לא יכול ולא צריך להיות פומבי. החיים שלנו, סיפור החיים שלנו והבחירות שלנו הם בראש ובראשונה שלנו, ולא של אף אחד אחר.

ברירת המחדל לא יכולה להיות חטטנות ומציצנות, אלא הגנה על צנעת הפרט. לא נהיה אנגולה ואינדונזיה.