דילמת הגרעין של איראן

מאז החיסול של מוחמד רזא זאהדי לפני כשבוע רף המתח בישראל הרקיע שחקים. בצה"ל עיבו את מערך ההגנה האווירית והכריזו על כוננות גבוהה וגיוס מילואים. ראש אמ"ן הוציא התרעה שלפיה "לא בטוח שהרע ביותר מאחורינו, ואנחנו לפני ימים מורכבים", והציבור החל לאגור מזון, גנרטורים ומזומנים. רמת הדריכות הגיעה לשיא עת העולם המוסלמי ציין את יום שישי האחרון של חודש הרמדאן, ובאיראן גם את "יום ירושלים". הניסיון ההיסטורי מלמד שיש ממה לחשוש.

ב־17 במארס 1992 הרעיד פיצוץ את בניין שגרירות ישראל בבואנוס איירס. מחבל מתאבד, בשליחות מנגנון הטרור של איראן וחיזבאללה, פוצץ מכונית תופת בכניסה למתחם והביא לקריסתו. 30 ישראלים וארגנטינאים נרצחו בפיגוע ויותר מ־200 נפצעו. היה זה ביום ה־30 לחיסולו של מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי בדרום לבנון בידי מסוקי חיל האוויר הישראלי. עשרה ימים קודם לכן נרצח אהוד סדן, קב"ט שגרירות ישראל באנקרה, במסגרת מסע הנקמה של חיזבאללה ואיראן על החיסול הישראלי.

כעבור שנתיים, ב־18 ביולי 1994, קרס בניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (AMIA). דפוס הפעולה של פיצוץ מכונית תופת חזר על עצמו, וגרם ל־86 הרוגים ול־250 פצועים. הפעם היתה זו פעולת נקמה של איראן וחיזבאללה על מבצע "עוקץ ארסי" במאי אותה השנה - תקיפת מחנה אימונים של חיזבאללה בדרום לבנון וחטיפת הטרוריסט מוסטפא דיראני מביתו.

שני הפיגועים בארגנטינה מצביעים על חשיבותה של השמירה על רמת כוננות גבוהה. אין זה אומר שהתגובה תהיה מיידית, אבל אם יהיה אינטרס ישיר של טהרן - היא תוכל בהחלט לבצע פיגוע נקמה נגד יעד יהודי־ישראלי שבו תבחר, שכן לה ולחיזבאללה יש יכולת תגובה עצמאית, וגם באמצעות שליח. מנעד האפשרויות נע בין שיגור טילים או כטב"מים לבין התקפות טרור על שגרירויות או על מבנים המזוהים עם קהילות יהודיות.

על רמת רצונה של איראן להגיב לחיסולו של זאהדי אפשר ללמוד מההתבטאויות החריפות שיוצאות מטהרן מאז החיסול. חוסיין אכברי, שגריר איראן בדמשק, אמר: "המשטר הציוני פעל נגד החוקים הבינלאומיים, דבר שיוביל לתגובה נחרצת שלנו"; וסוכנות החדשות של הרפובליקה האיראנית (IRNA) מסרה: "תגובת איראן לפעולה זו צריכה להיות מרתיעה וחכמה, ממוקדת וחדה". לכן, ייתכן שמשטר הטרור האיראני ינסה לבצע פעולת תגמול מרחיקת לכת בהיקפה ובתעוזה שלה - כמו ניסיון לפגוע במשלחת הישראלית לאירוויזיון במאלמו או במשלחת הישראלית לאולימפיאדת פריז, למשל. נזכיר כי בשלהי פברואר דווח שתוכניות האבטחה של האולימפיאדה נגנבו.

אם יהיה אינטרס ישיר של טהרן - היא תוכל בהחלט לבצע פיגוע נקמה נגד יעד יהודי־ישראלי שבו תבחר, שכן לה ולחיזבאללה יש יכולת תגובה עצמאית, וגם באמצעות שליח

אבל בואו ננסה להציג גם את "הצד השני". כבר שני עשורים איראן משקיעה את כל משאביה וכוחותיה כדי להשיג את נשק "יום הדין". בחתירה עיקשת ושיטתית איראן מתקדמת אל הפצצה, מכאן שאם מסתכלים לעומק - יש לאיראן הרבה מה להפסיד אם תחליט להוציא תגובה קיצונית.

מלוא תשומת הלב העולמית והישראלית תופנה אליה, ותגובת הנגד עשויה להיות קשה והרסנית. על נכונותם של איראן וחיזבאללה להבליג ניתן להסיק ממקרים שונים שבהם ספגו מכות, נשבעו להגיב ולבסוף בחרו להכיל: החיסולים של רמטכ"ל חיזבאללה עימאד מורנייה (2008) ושל קאסם סולימאני מפקד כוח קודס (2020), או ההתנקשות באבי תוכנית הגרעין האיראנית מוחסן פחריזאדה (2020). דגלים אדומים המסמלים נקמה הונפו מעל למסגדים רבים ברחבי איראן, אבל מבחינת המשטר בטהרן - המטרה מקדשת את האמצעים, וכל ה"שאהידים" מוקדשים לטובת המטרה.

אך איזו נקמה זו תהיה אם בעוד חודש או חצי שנה, העולם יתעורר לשמע הידיעה המפוצצת - תרתי משמע - בדבר ניסוי ראשון מוצלח בנשק גרעיני איראני?