זאת לא שואה

"ראיתי את העשן שיצא מבית הכנסת הבוער", תיאר אחד החיילים את הסצנה. "ראיתי את אלה שניסו להימלט דרך החלונות... הם צפו בזוועת מותם בייסורים נוראים של מאות אנשים, כולל נשים וילדים, והתבוננו איך הם נשרפים עד תום".

טקסט זה, המתאר את ההתעללות והרצח שביצעו הנאצים ביהודי העיר ביאליסטוק, לקוח מהספר "תליינים מרצון בשירות היטלר" (דניאל גולדהגן).

ביום השואה בשנה שעברה זו היתה עוד סצנת אימים שסווגה אצל כולנו כמשהו מהעולם הישן, השחור־לבן, הקיים רק במוזיאונים ובסרטי זיכרון. ביום השואה הקרוב תיאורים כאלה יקבלו הקשר אחר לגמרי. אנשים ישמעו על וילנה אבל יחשבו על בארי, יקשיבו לתיאורים של ילדים מתחבאים בעליית גג ויתחברו לאסון בניר עוז או באופקים.

רבים בעולם מנסים היום לנכס את השואה לצורכיהם הפוליטיים ולהציג את עצמם כקורבנות רצח עם, תוך הקטנת ממדי שואת העם היהודי, דוגמת דבריו של וולודימיר זלנסקי בכנסת על כך שאוקראינה "עוברת שואה" בידי הרוסים

65 שנים אחרי שנחקק חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בתקופה שבה אחרוני הניצולים נפרדים מאיתנו, יום השואה יתקיים השנה, לראשונה, בקונוטציה של אירוע אקטואלי ולאו דווקא היסטורי.

ולמרות זאת, אסור לנו להשוות! "השואה" חייבת להישאר במקומה ההיסטורי והמכונן, מבלי שאירועי 7 באוקטובר מתחרים בה ומושווים אליה. ב־7 באוקטובר אלפי ישראלים ויהודים חוו אירועים שואתיים, אין ספק בכך - אבל זו לא שואה!

מי שנורה בלודז', או מת מטיפוס בברגן בלזן, או נרצח בתאי הגזים של אושוויץ, עבר לפני כן תהליכי דה־הומניזציה במשך שנים.

מעמדו כאדם וכאזרח נשלל, רכושו נלקח ממנו, הוא הורעב, משפחתו הופרדה ממנו, ומעל הכל - תקוותו היחידה היתה נתונה בכך שצבאות זרים יגיעו לשחרר אותו.

חשוב לזכור כי המונח "שואה" לא היה שמו הראשון והמיידי של רצח העם היהודי בתקופה הנאצית. בשנים הראשונות לאחר קום המדינה דובר על "החורבן", "הקטסטרופה", "השקיעה" ו"ימי הזעם". כל מגזר נתן כינוי אחר, שהביע את השקפתו האידיאולוגית.

המילה העברית "שואה" מציינת אסון, והיא מופיעה לראשונה בתנ"ך. כשאנחנו אומרים היום "שואה", אנחנו מניחים שבן השיח שלנו מגיע עם ידע מוקדם ובאמצעותו יבין שאנחנו מתכוונים לאירוע הספציפי שאירע בשנים 1945-1939.

רבים בעולם מנסים היום לנכס את השואה לצורכיהם הפוליטיים ולהציג את עצמם כקורבנות רצח עם, תוך הקטנת ממדי שואת העם היהודי, דוגמת דבריו של וולודימיר זלנסקי בכנסת על כך שאוקראינה "עוברת שואה" בידי הרוסים.

ההשוואה לשואה עלולה לעלות בקנה אחד עם הטיעונים של אלה שהכחשתם אומנותם, אלה המוזילים את השואה דרך קבע, מנסים להפקיע אותה מהעם היהודי ולהפוך אותה ל"אירוע" בלבד.

טבח 7 באוקטובר היה זוועה, והשפה העברית עשירה דייה כדי למצוא את המילה הנכונה לתיאור אותם אירועים מחרידים.

את "השואה" צריך להשאיר כאירוע ייחודי ומכונן, שבו נרצחו שישה מיליון יהודים במלחמת העולם השנייה.