פוטין קוצר סופה

מתקפת הטרור במוסקבה, שעליה דאעש לקח אחריות, היא התגשמות חלום הבלהות של ולדימיר פוטין. למעשה, אחת הסיבות הבולטות, והפחות מדוברות, למעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה היתה עלייתו של הגורם הג'יהאדיסטי. לכל אורך שנות המלחמה הצהיר פוטין כי מטרתה של רוסיה היא להילחם בגורמי הג'יהאד העולמי המהווים סכנה לביטחונה, ולהשאיר אותם רחוק מהבית. אבל אשר יגור ממנו פוטין בא לו - האסלאם הקיצוני היכה במוסקבה.

יש לזכור שעם נפילת בריה"מ הוסר הרסן אשר הילך אימים על האסלאמיסטים במדינות הסובייטיות לשעבר, בייחוד באזור הקווקז. נאמני האסלאם הקיצוני חתרו להקים מדינת הלכה אסלאמית בצפון הקווקז, והחלו לבצע פעולות טרור במרחב זה וברוסיה גופא. בתחילת שנות ה־2000 נפילת משטרו של סדאם חוסיין, הקמת "המדינה האסלאמית בעיראק" בחסות אל־קאעידה, ופרוץ מלחמת האזרחים בסוריה עוררו גל חדש של אסלאם קיצוני במזרח התיכון, גל אשר סחף אחריו מתנדבים רבים מהאזור ומחוצה לו. רוח ההתנדבות לג'יהאד לא פסחה גם על תושבי המדינות הגובלות ברוסיה, לרבות רוסיה עצמה.

אלפי לוחמים (ההערכות נעו בין 3,000 ל־8,500) הצטרפו לצבא "המדינה האסלאמית" ולמורדים אסלאמיסטים אחרים. מגמה זו בלטה במיוחד לאחר ההכרזה על הקמת "הח'ליפות האסלאמית" ביוני 2014, מסעות הכיבושים שלה וההילה המיסטית שנקשרה סביבה. אולם רבים אחרים התגייסו ככל שנמשכה המלחמה האכזרית של אסד במורדים. התגייסות נוספת ניתן היה לזהות בייחוד עם כניסת הממד השיעי - חיזבאללה ואיראן - למלחמה, וכמובן התמיכה האיתנה והגיבוי שהעניקה רוסיה לאסד.

על כן, מוסקבה חששה שחלק גדול מהלוחמים ישובו לרוסיה ולמדינות המוצא שלהם חדורי רוח ג'יהאד, בעלי רצון להפיץ את האידיאולוגיה הסלפיסטית, ובעיקר מלאי ניסיון בפעילות טרור שאותו צברו במהלך המלחמה. סוגיה זו הפכה בוערת יותר על רקע העובדה שברוסיה חיים כיום 20-14 מיליון מוסלמים, המהווים 14-10 אחוזים מהאוכלוסייה (המיעוט הדתי השני בגודלו ברוסיה), ואשר על פי כמה הערכות עשוי לעלות ב־15 השנים הבאות ל־30%. ההתמודדות עם האתגר האסלאמי הובילה, אפוא, את פוטין לפעול בשני מסלולים: האחד, סיוע לגורמים אסלאמיים בעלי קשרים עם הממסד הרוסי, בייחוד בתחום החינוך, מתוך רצון להכיל את האוכלוסייה המוסלמית ולהרחיק ולדכא גורמים קיצוניים. המסלול השני הוא מלחמה ללא פשרות באסלאם הקיצוני הן ברוסיה עצמה והן מחוצה לה. בנאום הנשיאותי השנתי ב־2015 הזהיר פוטין שאזרחי רוסיה וחבר המדינות שהתחמשו בסוריה עלולים לחזור למדינות מוצאם כשהם מאומנים ומצוידים כדי לזרוע פחד ושנאה, וקרא לחסל את הסכנה הרחק מהבית.

ההתמודדות עם האתגר האסלאמי הובילה, אפוא, את פוטין לפעול בשני מסלולים: האחד, סיוע לגורמים אסלאמיים בעלי קשרים עם הממסד הרוסי, בייחוד בתחום החינוך, מתוך רצון להכיל את האוכלוסייה המוסלמית ולהרחיק ולדכא גורמים קיצוניים. המסלול השני הוא מלחמה ללא פשרות באסלאם הקיצוני הן ברוסיה עצמה והן מחוצה לה

הפלת משטר קדאפי והתחזקות האסלאם הקיצוני ודאעש בחסות האנרכיה שהשתלטה על לוב היתה עבור מוסקבה תמרור אזהרה  ביחס לסוריה. בעיני הרוסים, משמעות נפילתו של אסד, המייצג את האידיאולוגיה החילונית של מפלגת הבעת', היתה לא רק אובדן של בעל ברית באזור, אלא גם של שותף למלחמה באסלאם הקיצוני ובגורמי הטרור שפועלים בשמו. מוסקבה זיהתה כי קריסת המשטר לא תסיים את מלחמת האזרחים אלא תוביל להמשכה בעוצמה ובאכזריות גדולות פי כמה, תחת השפעתו הגוברת של האסלאם הקיצוני. ולכן התרחיש הגרוע ביותר היה עלול להוביל לעליית הג'יהאד העולמי בסוריה, ולהתפשטותו ברחבי הזירה המזרח־תיכונית כולה; התרחיש הגרוע פחות יוביל לעלייתו של משטר סוני בעל סממנים דתיים אשר עלול לתמוך בגורמים אסלאמיסטיים ברוסיה או בגבולותיה.

אמנם, עתה נראה שהסכנה לקיום משטרו של אסד חלפה. אולם האסלאם הקיצוני עדיין קיים, ושלוחותיו נכונות להמשיך במאבק ומחפשות נקמה. רוסיה, שסייעה ל"משטר הכופרים" העלאווי, ושיתפה פעולה עם השיעים (איראן וחיזבאללה), הפכה עצמה בכך מטרה עיקרית מצד נאמני הח'ליפות האסלאמית.