קיסרי הסקרים

וויליאם שייקספיר הנציח במחזהו "המלט" משפט פשוט, ללא ברק לשוני, שהפך לקלאסיקה מילולית ברחבי העולם: "להיות או לא להיות? זו השאלה". מיליונים מתמודדים איתה מדי יום.

עתה היא פוקדת את הזוג הפוליטי ההמלטי ביותר שהגיח בשנים אלה לפוליטיקה הישראלית - בני גנץ וגדי איזנקוט. להיות או לא להיות בקואליציה אחת עם בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר? השאלה ברורה, התשובה מעומעמת.

כל הסקרים הנערכים עבור כלי התקשורת (לבד מסקריו של שלמה פילבר, שהיה עד בעל כורחו במשפט הפלילי נגד בנימין נתניהו) מגיעים למסקנה אחת: גנץ גובר על נתניהו ביחס של 18:38. פער זה נותר על כנו גם לאחר פרישת גדעון סער מהמחנה הממלכתי.

מה פירושו? באורח טבעי - שרבים יותר מעדיפים לראות את גנץ על פני ביבי בלשכת ראש הממשלה. ומה במהות? ביבי יזכור כל ימיו את המספר 38 כהבעת אי־אמון אישית בו, ביכולתו ובאישיותו. זו בפועל הצבעת אי־אמון.

אך לממצא זה מתלווה תוצאה נוספת: 68% מתומכי גנץ ואיזנקוט מעוניינים כי בשלב הנוכחי יישארו בקואליציה. למרות נתניהו. למרות סמוטריץ'. למרות דומיהם. רק 30% מהם מבקשים שיפרשו ממנה לאלתר.

מה פירושו של נתון זה? ההסבר התבוני ביותר הוא שרוב תומכי גנץ משדרים לו כי עדיף שהוא יגן עליהם מפני מדיניותו המסוכנת של נתניהו, מאשר שיחתור להדיחו ממשרתו. אמנם הם חותרים לסילוקו של ביבי בכל נפשם ומאודם, אבל האפשרות שהמהלך יתממש בקרוב רווית סיכונים, ולפי שעה חייבים גנץ ואיזנקוט להשפיע על ניהול הלחימה ועל הגנת הדמוקרטיה ומערכת המשפט מתוך הממשלה.

הבעיה מכבידה בעיקר על גנץ. לפני חמש שנים הפנה עורף ליאיר לפיד (שנהג בו באצילות נפש), הלך שולל אחרי בנימין נתניהו שהבטיח לו רוטציה בראשות הממשלה - וכדרכו נפל קורבן למרמה המוכרת של ביבי, שהכל הזהירוהו מפניה. אם נתניהו מוליך אותו שולל גם הפעם, לא יעמדו לגנץ חזקת החפות והתמימות ורשימת הישגיו בממשלה, שאכן צברה גם כמה סימנים של הצלחה.

אמנם יש הצלחה - אבל היא חלקית, ועיקר הסיכון שבה הוא היותה "על תנאי". נכון שהממשלה התחייבה לא לחתור עוד למימוש קרוב של ההפיכה המשפטית מבית היוצר של יריב לוין, אבל התחייבות כזאת חייבת לבוא לידי ביטוי בהפעלה מחדש של השיטה הקיימת. לוין לא נראה בשטח ומכבד רק את ההימנעות מחקיקה, ולא את הניהול הממלכתי התקין.

ההכרעה אינה קלה, אך הזמן עושה את שלו. גנץ הצביע נגד התקציב, אבל בצלאל סמוטריץ' פועל לפיו. כמה זמן יוכל המחנה הממלכתי לחבור לממשלה ולא לשאת באחריות לחיים לפי התקציב?

שרוב תומכי גנץ משדרים לו כי עדיף שהוא יגן עליהם מפני מדיניותו המסוכנת של נתניהו, מאשר שיחתור להדיחו ממשרתו. אמנם הם חותרים לסילוקו של ביבי בכל נפשם ומאודם, אבל האפשרות שהמהלך יתממש בקרוב רווית סיכונים

חמור מכך הוא המצב בזירה הבינלאומית. נתניהו מדבר ביהירות כלפי הנשיא האמריקני ג'ו ביידן וממוטט את שארית התמיכה בישראל במפלגה הדמוקרטית - ובני וגדי ממשיכים לשבת בממשלתו. ככל שחולף הזמן, הם נושאים באחריות גם לדברים המזיקים המתמקדים בהבל פיו של נתניהו.

כבר נאמר במקורות העבריים: "העובר ושונה... נעשית לו כהיתר". ככל שהמחנה הממלכתי משלימה עם מדיניות רעועה ונשארת בקואליציה - היא מתייחסת לכך כאל היתר. כאילו התאהבו בני וגדי במעמד של קיסרי הסקרים. הם מנצחים. הם מובילים. אך הכל פריך.

ביסודו של דבר, דרכם של יאיר לפיד ואביגדור ליברמן היתה נכונה במובן שיכלה לקצר את ימיה של הממשלה. אך גם אם זו של הממלכתי היתה נבונה, הגיעה העת לאזור אומץ ולהיכנס לזירה. במילים ברורות - לחזור אל הכיכרות. זה לא יקרה כל עוד בני וגדי מעדיפים לנצח בסקרים בלבד.