פרס ישראל באנטי־שמרנות

החלטת שר החינוך להשעות את הענקת פרסי ישראל, ולהעניק השנה פרס רק בקטגוריית "ערבות הדדית והצלה וגבורה אזרחית", מזיקה לימין. על זה נאמר שאבן שנזרקה למים בטעות או בכוונה טובה - גם אלף חכמים (וגיבורים) לא יוכלו להוציאה.

להחלטת השר יש לכאורה תירוצים ראויים. אין ספק שראוי להוקיר את גבורת לוחמינו בחזית ובעורף. מה גם שלאחר שאנשי האקדמיה (חלקם) ניצלו את יוקרתם המדעית כדי להתערב בגסות בוויכוח הפוליטי, אפשר להבין את מי שלא רוצה להיות מזוכיסט.

אלא שמנקודת מבט שמרנית־ימנית, אלו לא באמת תירוצים טובים. הרי מה טוענת הגישה השמרנית? שברגע שאתה יוזם מהפכה - אתה לא יודע כיצד היא תיגמר. הביקורת החריפה של אדמונד ברק, מאבות השמרנות המודרנית, נגד המהפכה הצרפתית, הוכחה שוב ושוב כנכונה: מהפכות נוטות להתהפך על יוזמיהן ולפגוע בהם בסופו של דבר.

וזה בדיוק מה שעלול לקרות. הרי מה יעשה מחנה הימין אם שר החינוך הבא יהיה איש שמאל, שיחליט באופן "חד־פעמי" להעניק את פרס ישראל רק בקטגוריה של "חיזוק הדמוקרטיה הליברלית"? ומה יקרה אם שר החינוך הבא יהיה חרדי, שיחליט להעניק את הפרס, "רק השנה", בקטגוריית "חיזוק הזהות היהודית"? מה גם שהנושא המרכזי של טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות השנה הוא "גבורה ישראלית". מה, אם כן, המקום לכפילות?

החלטת שר החינוך כבר הקימה נגדו מחנה גדול. בכנסת נערכים דיונים סוערים, חברי הוועדות מתפטרים, נשיא המדינה מתערב, זוכי פרס ישראל בעבר עותרים לבג"ץ. וכך, (עוד) רעיון טוב, שיכול היה להיות מוצדק בעולם אוטופי, הופך לעימות פוליטי ומשפטי. לצערי, לפנינו מיני־חזרה על הטעות של ימי הרפורמה המשפטית: המטרות היו נכונות מלכתחילה, אבל התוצאה לא הושגה, בין השאר בשל הדרך המהפכנית שנבחרה להשגתם. שוב הוכח ששינויים רדיקליים מרחיקים את היעד, ולא מקרבים אותו.

לפעמים נדמה שבלהט הכוונות הטובות, מחנה הימין שכח את עקרונות הבסיס: אנחנו מכבדים מסורות ומנהגים. אנחנו לא נגד שינויים, אבל בתנאי שהם הדרגתיים ומדודים.

בפני שר החינוך עמדו דרכים מתונות יותר להשפיע על זהות הזוכים, וזאת באמצעות מינוי מושכל של חברי הוועדות, כפי שנהגו שרי החינוך לפניו.

לצערי, לפנינו מיני־חזרה על הטעות של ימי הרפורמה המשפטית: המטרות היו נכונות מלכתחילה, אבל התוצאה לא הושגה, בין השאר בשל הדרך המהפכנית שנבחרה להשגתם. שוב הוכח ששינויים רדיקליים מרחיקים את היעד, ולא מקרבים אותו

שר החינוך יכול גם להוסיף קטגוריה חדשה ובולטת של גבורה אזרחית, אך לא לבטל ולא לדחות את מועד הענקת הפרסים.

מאז ייסוד הפרס ב־1953 לא בוטלו פרסי ישראל. קברניטי המדינה הבינו שההצטיינות הלמדנית היא הביטוי האולטימטיבי של המסורת היהודית. בזכותה, יותר מ־20% מזוכי פרס נובל הם יהודים, אף שאנו מונים חמישית אחוז מאוכלוסיית העולם.

יש מקום לשפר את האקדמיה הישראלית, אבל את זה לא עושים בצעדים נמהרים.