"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סרבנות: סכנה לפירוק החברה

,עודכן

בשבוע האחרון נשמעו קולות גינוי רבים נגד מנהלת בית הספר איריס גור בשל תמיכתה הציבורית בבתה ובחברותיה, שסירבו לשרת בצה"ל. לעומת זאת, נשמעו קולות אחרים המצדדים במנהלת ובדרכה, ובהם של מורים ומנהלים, כולל במדור זה במאמרו של מנהל בית הספר תיכונט בתל אביב רם כהן. התמיכה בסרבנות ובמנהלת התומכת במעשה זה מצד אנשי חינוך, מעידה על ליקוי מאורות מוסרי עמוק, המחייב את שר החינוך לעשות בדק בית רציני במערכת כולה.

אחת הטענות השכיחות נגד תמיכתה הפומבית של אותה מנהלת בסרבנות, גורסת כי אנשי חינוך לא צריכים לתמוך פומבית בעבריינות מכל סוג. כשם שלא מצופה מאיש חינוך לתמוך פומבית במעשה אלימות או גניבה, כך ראוי שלא יתמוך בסרבנות. סרבנות היא קודם כל עבירה על פי חוק, והעובר עליה דינו מאסר.

כבר בשנת 2002 קבע בית המשפט מפורשות כי "סרבנות סלקטיבית", הכוללת בתוכה סרבני מצפון, אינה יכולה להתקיים במדינה מתוקנת ויש בה סכנה לפירוק החברה כולה. בפסק דין נחרץ הסביר אהרן ברק: "בחברה פלורליסטית כשלנו, ההכרה בסרבנות המצפון הסלקטיבית עשויה לרופף את החישוקים המחזיקים אותנו כעם".

אלו שתמכו במנהלת מתעלמים מפסק הדין וטוענים שאי אפשר לצפות ממנהלי בתי ספר למלא את פיהם מים בכל הקשור לדעותיהם הפוליטיות, בוודאי לא בעידן הרשתות החברתיות. אבל פוסט בפייסבוק יכול לנצח בקלות את השכל הישר. כפי שמצופה מאנשי מערכת הביטחון לא להשמיע דעות פוליטיות בציבור ובוודאי להימנע מתמיכה פומבית במעשים עברייניים, כך כובד האחריות צריך לחול על עובדי ציבור נוספים, ובראשם אנשי חינוך. מנהל בית ספר ממלכתי, המקבל משכורת ממשלם המסים ותומך בסרבנות, יורק לבאר שהציבור ממלא בזיעת אפיו.

המחלוקת היא מעבר למקרה המסוים הזה, והיא מגיעה עד להבדל שבין ציונות לפוסט־ציונות. הגישה האחת גורסת שלא משנה עוצמת המחלוקת, האחריות לעתיד המדינה מוטלת על כתפי הקולקטיב כולו, ולכן חייבים לכבד את כללי המשחק; והאחרת מעדיפה לדבוק במצפונה הפרטי על חשבון הכלל. מי שאוהב את ישראל באמת - יהיו דעותיו מה שיהיו - יימנע מלשבור את הכלים.

שינוי תודעתי נעשה באופן חוקי ודמוקרטי, תוך הוקעת סרבנות מכל סוג שהוא. ספק אם איש חינוך באשר הוא, מורה או מנהל - שאינו מבדיל בין מעורבות חברתית, עידוד חופש ביטוי וחיזוק ערך הביקורת, לבין תמיכה בסרבנות סלקטיבית - ראוי להיות מי שיכשיר את דור העתיד של מדינת ישראל.

מתן פלג הוא יו"ר תנועת אם תרצו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מתן פלג

הכותב הוא יו"ר תנועת "אם תרצו"

כדאילהכיר