"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דרושה כיפת ברזל לכבישים

,עודכן

התאונה המחרידה ליד ים המלח סיפקה תזכורת מצמררת, בפעם השנייה בתוך שבועיים, לאחד המחדלים הגדולים של ממשלות ישראל: כבישי המוות. הפתרון לבעיה ידוע: גדר הפרדה שתמנע תאונות חזיתיות רבות, ושעלות בנייתה זניחה. נכון, בכבישים הצרים אי אפשר להפריד בין הנתיבים; יש להרחיב את הכבישים עצמם. אז מדוע הדבר לא נעשה, בעצם? התירוצים רבים.

בעיות טופוגרפיות, יגידו. שמענו את אותו התירוץ בדיוק לפני השלמת הגדר בדרום. "ש מקומות שבהם אי אפשר, פיזית, לבנות גדר", אמרו לנו. ואז הוכפל מספר המסתננים בכל חודש, והבעיות הטופוגרפיות נפתרו כהרף עין. מכאן שגם אם בחלק קטן מהדרכים הרחבת כבישים איננה אפשרית בשלב זה, ניתן בכל זאת להתחיל באזורים הקלים, וכבר לחסוך בחיי אדם.

אז אם לא מגבלות טופוגרפיות, אולי מקור הבעיה באינטרסים של משרדי הממשלה השונים? משרד התחבורה, למשל, יעדיף להשוויץ בכבישים חדשים והמשרד לביטחון הפנים יעדיף להתגאות בצמצום הפשיעה. הסברים מסוג זה שמענו גם בקשר לגדר בדרום, אבל אז הבינו השרים שקצב ההסתננות בלתי נסבל. מייד הוחלט על חיתוך רוחבי לכל המשרדים, התקציב המתאים נמצא, הגדר הושלמה, וההסתננות פסקה.

אז אולי זה פשוט לא משתלם כלכלית? הבלים; אין השקעה טובה מזו. הרחבת כבישים היא השקעה המחזירה את עצמה בטווח המיידי: לוחמי האש, צוותי מד"א, מסוקי הפינוי, חוקרי תאונות הדרכים, שוטרי התנועה, בתי המשפט, הנזקים לרכוש, שיקום הנפגעים, אובדן ימי העבודה של המעורבים ובני משפחותיהם - כל אלה עולים בממוצע קרוב למיליון שקלים לתאונה קטלנית אחת.

אז מהי עלות הרחבת הכבישים? הדבר תלוי בתנאי השטח, אבל לפי הערכת גורמים מקצועיים, עלות סלילת כביש חדש נעה בין חצי מיליון למיליון שקלים חדשים לקילומטר. קצת יותר מעלותו של טיל בודד של כיפת ברזל. טיל אחד! רק שבניגוד לטיל, שמטרתו להציל חיים באופן חד־פעמי, סלילת הכביש תציל חיים שוב ושוב, לאורך שנים.

אז אם אין הגבלות טופוגרפיות, חסמים ממשלתיים או אילוצים כלכליים, מה הסיבה? בשתי מילים - קיבעון מחשבתי. ברגע שנפנים שכל ממשלה חולה במחלת הקיבעון המחשבתי, נבין שאין תועלת בהמתנה למנהיגינו. אם אנחנו רוצים להחזיר את ילדינו בשלום מטיול לים המלח, עלינו למלא את הכיכרות בדרישה לפתרון. אנחנו שוטפים את הרחובות במחאה על שלל נושאים חשובים: דת ומדינה, צדק חברתי, שחיתות ציבורית, שוויון זכויות. הגיע הזמן להפגין גם למען זכותנו לביטחון בכבישים.

דוד היימן הוא רואה חשבון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר