"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זה תמיד מתחיל במתיישבים

מטרת קמפיין "אלימות המתנחלים" אינה עילאי מהר חברון שמשרת בחאן יונס - אלא להראות שהרשויות בישראל לא מתפקדות, ולכן הקהילה הבינ"ל חייבת להציל את הפלשתינים האומללים מהמתנחלים

,עודכן
0השמעה
יהודה ושומרון, צילום: אורן בן חקון

אם הייתי אומרת לכם לפני כחצי שנה שתהיה מלחמה גדולה בעזה, אחרי טבח זוועתי ומאות חטופים, ושבמהלך המלחמה מדינות ידידותיות לנו יטילו סנקציות דווקא נגד ישראלים, חלקם חיילים וחלקם בני משפחות שכולות - בטח הייתם חושבים שאני הוזה. אבל זו המציאות שנרקמת מול עינינו: ארה"ב, בריטניה וצרפת - ובטח היד עוד נטויה -הטילו בימים האחרונים סנקציות אישיות נגד מתיישביםביהודה ושומרון בעוון "אלימות" נגד פלשתינים.

זה מהלך פוליטי שנועד להנשים באופן מלאכותי את החלום המת של שתי מדינות. זה חלק מאסטרטגיה רחבה של הפעלת לחץ פוליטי נגד הציבור הישראלי. המטרה: חנק של ההתיישבות ביהודה ושומרון והקמת מדינה פלשתינית על הגב של ישראל

עילאי פדרמן הוא לוחם הנדסה שנפצע בעזה, החלים והתעקש לחזור ללחימה. השבוע, בלב חאן יונס, כשהוא הופך כל אבן כדי להשיב את החטופים ולחסל את הארגון הנאצי שגדל לנו על הגדר, הוא קיבל הודעה על סנקציות של ממשלת בריטניה נגדו. לעילאי אין כל הרשעה בתקיפת פלשתינים - כל חטאו הוא מגורים בחוות מיתרים בהר חברון, חווה שהיא יעד למתקפות טרוריסטיות של ערביי האזור, מלווים באנרכיסטים מהארץ ומהעולם.

עילאי ושאר המתיישבים שעליהם הוטלו הסנקציות אינם העניין - הם רק התירוץ והכלי שבהם משתמשים נגד מדינת ישראל.

כמו הטרור הערבי, גם הרדיפה הזו מתחילה במתיישבים, וזוהי רק ההתחלה. על המוקד - חיילים וקצינים, טובי בנינו שנלחמים מדי יום בטרור, שארגונים וגורמים שונים אוספים את שמותיהם וכבר העבירו אותם לגורמי חוץ. על המוקד גם רשויות החוק בישראל, כולל בג"ץ, שנמצא שם על הגריל. תמיד אמרו לנו שצריך בג"ץ חזק כדי שתהיה לנו הגנה בינלאומית. והנה - כמו מגדל קלפים, התזה הזו קורסת. גם בעתירה נגד ישראל לבית הדין לצדק בהאג וגם כאן לא עזר לנו שום בג"ץ.

המהלך הזה הוא פרי שלקמפיין "אלימות המתנחלים"השקרי שמתקיים בשבע השנים האחרונות, ושמובל בידי ארגוני שמאל קיצוני כמו בצלם, יש דין, שוברים שתיקה וחבריהם, שמקבלים מענקים כספיים שמנים מאירופה. אגב, לא תמצאו אפילו יורו אחד שנועד לחשוף אלימות פלשתינית כלפי יהודים. זה גם מס שאנחנו משלמים על התמיכה הבינלאומית (שהולכת וגוועת) במלחמה בעזה. יוצרים סימטריה הזויה של "קיצונים משני הצדדים", שמים את הנוחבות ואת עילאי וחבריו באותה המשוואה.

מטרת הקמפיין היא לא עילאי מהר חברון. המטרה היא להראות שרשויות החוק בישראל לא מתפקדות, ולכן העולם והקהילה הבינלאומית חייבים להתערב ולהציל את הפלשתינים האומללים מידי המתנחלים האיומים, וגם מדינת ישראל וצה"ל ששותפים לאלימות. התוצאה תהיה סנקציות נגד אנשים, נבחרי ציבור, חיילים ואף מוסדות וגורמים עסקיים.

מדובר במהלך פוליטי מתואם ומתוכנן נגד ישראל, שבימים אלה נלחמת על חייה בג'ונגל המזרח־תיכוני. זה מהלך פוליטי שנועד להנשים באופן מלאכותי את החלום המת של שתי מדינות. זה חלק מאסטרטגיה רחבה של הפעלת לחץ פוליטי נגד הציבור הישראלי. המטרה: חנק של ההתיישבות ביהודה ושומרון והקמת מדינה פלשתינית על הגב של ישראל.

איפה המדינה, אתם שואלים? היא אף פעם לא היתה שם. משרדי החוץ והמשפטים מעולם לא ניסו ברצינות להילחם בקמפיין המרושע והשקרי של אלימות המתנחלים. כך גם נבחרי הציבור, שרים וראשי ממשלה. חלק זלזלו באיום ובנורות האדומות, וחלק בכלל מזדהים עם הקמפיין. הרי הכל היה על השולחן. המענקים של בצלם וחבריהם מונגשים לציבור בזכות מכון המחקר NGO Monitor, והנורות מהבהבות כבר תקופה ארוכה.

מי מבצע מעקב, אולי בלתי חוקי, נגד אזרחים וחיילים? מי מוסר את השמות ואת הפרטים לגורמי חוץ, והאם זה נעשה באופן חוקי? אלו שאלות בסיסיות שכדאי לשאול, וכדאי להפעיל את הגופים הרלוונטיים להגנה על מי שנרדף. המהלך הזה דורש תשובה מדינית, ולא אזרחית, הן מול הארגונים העוינים והן מול המדינות. לא בשביל עילאי שנלחם עכשיו בחאן יונס, אלא בשביל מדינה חפצת חיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר