דוקטור מג'נין מתארחת בהרווארד - טוב לישראל?

מאז 7 באוקטובר הרווארד כשלה בהרבה הכרעות, הזמנת ד"ר דלאל עריקאת לדיון היא לא אחת מהן.

הטבח של חמאס ב־7 באוקטובר לא טלטל רק את המזרח התיכון. הוא יצר אדוות שהגיעו כמעט לכל פינה בעולם, כולל אוניברסיטאות בארה"ב, שמצאו את עצמן תחת אש בעקבות ההתמודדות שלהן עם הנושא בקמפוסים. חוסר היכולת של האוניברסיטה שלי, הרווארד, לגנות באופן נחרץ ומהיר את הטבח אכזב סטודנטים רבים, ואני בהם. התשובה המשפטנית והעמומה שהעניקה נשיאת הרווארד לשעבר, ד"ר קלודין גיי, כשנשאלה בשימוע בקונגרס אם קריאות לרצח עם של יהודים נוגדות את נוהלי האוניברסיטה, היא כישלון מנהיגותי ברור שגם הוביל להתפטרותה.מראות שלטי החטופים התלושים ברחבי הקמפוס, דוברים שמכחישים את ממדי הטבח או שטוענים כי צה"ל הוא זה שטבח באזרחי ישראל בעצמו - כל אלו ישאירו על הרווארד כתם שלא ניתן יהיה להסיר. עם זאת, האשמת המוסד באנטישמיות ובאנטי־ישראליות בעקבות אירוח של דוברת שהצהירה שהטבח של חמאס הוא בגדר מאבק נורמלי בישראל אינה מוצדקת.

נתחיל מהעובדות: הרווארד תארח אתד"ר דלאל סאעיב עריקאתמהאוניברסיטה הערבית־אמריקנית בג'נין, כחלק מסדרת דיונים בנושא המלחמה שמוביל פרופ' טארק מסעוד, ראש התוכנית לחקר המזרח התיכון. בבוקר 7 באוקטובר, בעוד מחבלי חמאס טבחו, אנסו, חטפו ורצחו יותר מ־1,200 ישראלים בעוטף עזה, עריקאת פרסמה ציוץ שבו טענה שזהו בסך הכל "מאבק אנושי נורמלי לחופש". אין ספק שהציוץ הזה מייצג פשיטת רגל מוסרית וכישלון ערכי מובהק. לצערנו, עריקאת רחוקה מלהיות היחידה הנוקטת עמדה זו.

בתור סטודנטית ישראלית בהרווארד ברור לי לחלוטין שזוהי דעה שמספר לא מבוטל של סטודנטים וחברי פקולטה שותפים לה, והם אינם זקוקים לד"ר עריקאת כדי להשתכנע בה. אחרי הכל, סטודנטים בהרווארד מבטאים את העמדה הזו בעצמם מתחילת המלחמה, כפי שניתן לראות באותו מכתב ידוע לשמצה שפרסמו 34 קבוצות סטודנטים בהרווארד ב־8 באוקטובר, שבו טענו כי ישראל היא האשמה הבלעדית באלימות, ולא הזכירו את חמאס ולו פעם אחת.

הדיונים חסרי המורא שמוביל פרופ' מסעוד על המזרח התיכון בולטים בחריגותם בנוף הזה. לצאת נגד סדרת הדיונים שלו - אחת הבודדות ששמה במרכז הקמפוס דיון אקדמי רציני על הסכסוך מאז 7 באוקטובר - זה לירות לעצמנו ברגל

בניגוד לפרסומים ברשתות או לקריאות בהפגנות בקמפוס, בשיחה פתוחה עם דוברים תינתן האפשרות להשיב לטיעון שהטבח של חמאס הוא בגדר מאבק לגיטימי ולחשוף את כשליו. דיון כזה אינו רק אינטרס ישראלי מובהק, אלא בדיוק סוג הדיונים שמוסד אקדמי ששם לו לדגל את חקירת האמת אמור לקיים. דיון מאתגר כזה לא מייצג תמיכה בלתי מסויגת בעמדות הדוברים. אם היה כך, כיצד ניתן להסביר שכחלק מאותה סדרת דיונים שבה תתארח עריקאת ידברו גם ג'ארד קושנר, יועצו (וחתנו) של נשיא ארה"ב לשעבר טראמפ, וח"כ לשעבר ד"ר עינת וילף?

חשוב להבין את הסביבה שבה סדרת הדיונים יוצאת הדופן הזו מתקיימת. עוד טרם 7 באוקטובר אני כסטודנטית חשתי שהמרצים שלי נמנעים ככל יכולתם מהשתתפות בדיונים נוקבים על נושאים מעוררי מחלוקת, גם כאלה שאינם קשורים לישראל. הדיונים חסרי המורא שמוביל פרופ' מסעוד על המזרח התיכון בולטים בחריגותם בנוף הזה. לצאת נגד סדרת הדיונים שלו - אחת הבודדות ששמה במרכז הקמפוס דיון אקדמי רציני על הסכסוך מאז 7 באוקטובר - זה לירות לעצמנו ברגל. הדיונים הללו, גם עם עריקאת, יעניקו הזדמנות יוצאת דופן להתעמת עם העמדות שלה ראש בראש ולחשוף את הכשלים המוסריים שלהן. חשוב מכך, הם יאפשרו לסטודנטים לחקור ולהבין מדוע אנשים כה רבים ברחבי העולם וגם בקמפוס סביבנו שותפים לתפיסת העולם הזו. לשם כך אני ורבים אחרים הגענו להרווארד, בסופו של דבר, כדי ללמוד ולהבין לעומק את העולם סביבנו, בתקווה שכך נוכל לשנותו.