על המערבון במלחה ובשוק המאמנים

1. כבר ידענו משחקים טובים יותר בין מכבי ת"א לירושלים מזה שראינו אתמול. הפעם המשחק נראה כמו דו קרב אקדוחנים בצהרי היום בין וויל סולומון (10 זריקות), ג'ייסון ריץ' (14) ויוגב אוחיון (10) לבין ג'רמי פארגו (11) ודורון פרקינס (9 מהשדה ו-10 מהקו). זה הפך את המשחק ללא אסתטי, ואם היינו במשחק כדורגל היו מודדים את זמני החזקת הכדור של השחקנים, כי היו התקפות שרק גארד אחד או שניים מקסימום נגעו בכדור.

מכבי, שסבלה מחיסור ריכוז ויצאה מהמשחק הרגיל שלה כיוון ששיתפה ארבעה סנטרים (כל אחד בנפרד), לא הצליחה לכפות על ירושלים יותר משמונה איבודי כדור, אבל נגד האדומים של אתמול זה הספיק. עכשיו נותרה השאלה אם לא עדיף לירושלים לסיים במקום השלישי ולא השני, כדי להביא את הצהובים פעם נוספת למלחה בסיבוב השלישי.

2. התייחסתי לא פעם לסיפור של זילות מעמד המאמנים וליחסיהם עם העוזרים. פעמים רבות תהיתי מי בוחר את העוזר, מהם יחסי הגומלין בינו לבין המאמן ומהי חלוקת העבודה, אבל הדבר החשוב ביותר הוא ההתנהלות ברגעי משבר. בשבוע שעבר קיבלנו במכבי חיפה סיטואציה מהסרטים, כאשר אלעד חסין החולה, שממילא התנדנד, לא הגיע למשחק הגביע מול ראשל"צ. גם אם קדח מחום או לחלופין קיבל הוראה מלמעלה לא להגיע, הוא היה חייב להתייצב.

העוזר עמי נאווי, שניהל את המשחק, היה יכול לעשות זאת רק אם קיבל את ברכת הדרך וההסכמה מהמאמן הראשי. ערך הנאמנות והחברות כבר לא קיים לצערי וחשוב לזכור: מה שאתה עושה לחברך, עשוי לחזור אליך כמו בומרנג. פרטים אצל אבי אשכנזי בקיץ ועכשיו גם אצל חסין.

3. כמה עצוב, או לחלופין כמה פיוטי, לראות שחקן כמו ליאור שגב - שמשחק הירידה של נהריה אי שם בחודש מאי היה האחרון שלו עד השבוע - חוזר בגדול למגרשים כאילו לא עברו שבעה חודשים של חוסר פעילות. אלמלא פציעה אומללה של מורן רוט במשחק הגביע נגד הפועל ת"א, סביר להניח שעד עכשיו הוא היה מחפש קבוצה. עצוב ששחקן כזה, אחרי יומיים בלבד בקבוצה, בא ומשתלט על משחק בליגת העל מול יריבה שנחשבת מאומנת. יכול להיות שכל בוני הקבוצות המהוללים, שטוענים שהם מכירים כל שחקן מכללות, לא יודעים ששגב - שהתאמן העונה בקריית ביאליק ובטבעון להנאתו - הוא רכז ליגה מצוין-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו