עד כמה שזה יישמע הזוי לכמה אוזניים - הטענה שבג"ץ הוא גוף שמאלני מופרכת "ביג טיים". לא זו בלבד שבג"ץ אינו שמאלני ואינו משקף בהכרעותיו את ערכי השמאל המדיני והחברתי, התודעה הכוזבת הרווחת שהוא סניף של מרצ היא אחת המכות שגרמו לנזק הקשה ביותר למה שפעם היה קרוי מחנה השלום. גם אם ייחשפו כל פתקי ההצבעה של כל שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם ויתברר שכולם הצביעו שמאלה למפלגת העבודה, הרי שכגוף וכמוסד, פסיקותיו משקפות במקרה הטוב את המרכז הפוליטי ובמקרה הפחות טוב את הימין הניצי בארץ. אבל נזקן של הפסיקות השונות זניח לעומת הנזק שגרמה אותה דעה מקובלת כאילו בית המשפט העליון הוא מעוז השמאל. כשהבן אדם הסביר, שיש לו אמון במערכת, רואה את בג"ץ מכשיר את החיסולים הממוקדים, הוא אומר לעצמו "כנראה אין ברירה". וכשהוא קורא איך אותו בג"ץ מאפשר לקומץ מתנחלים להמשיך לשבת בלב העיר חברון, אומר לעצמו אותו אדם סביר: אם השמאל מאפשר זאת, מי אני שאלין על כך- וכשאישה סבירה שומעת את בית המשפט העליון סוגר את תיק החקירה של רצח הילדה עביר עראמין בת ה-10, שנהרגה ככל הנראה מקליע גומי של חיילי מג"ב, היא מתנחמת במחשבה שאם כבוד השופטות השמאלניות כך הכריעו, כנראה שזה לא עניין חמור כל כך להרוג ילדה בת 10 בדרכה לבית הספר. וכך הלאה וכך הלאה. בדרך זו הוכשר הכיבוש בלבבות הרבה יותר משעשתה מועצת יש"ע על הגבעות. לכן גם אם נכונה העובדה שמתחת לגלימות פועם ליבם של השופטים בצד שמאל, מעל הגלימה משקף בית המשפט את רוחה וערכיה של החברה הישראלית כמו שהיא, ולא כמו שהיתה אמורה להיות. הערכאה הגבוהה לא קירבה במילה את סיום הכיבוש. חולשתו של בית המשפט העליון היא חולשתנו. במקום לקדם את ההכרעה המדינית הגדולה, הוא עסוק בלהזיז את גדר ההפרדה מערבה ומזרחה, ועל הדרך מלבין את העוולות של צה"ל והמתנחלים. עכשיו, כשהדיון על איוש התקנים בבית המשפט העליון מתמקד בנעם סולברג ובמועמד מזרחי, אני רוצה להעלות את הדרישה לשופט שמאלני. כזה עדיין אין על כס המשפט. שמאלני אמיתי, לא איש מרכז ליברלי הנחשב בטעות לאיש שמאל כי הוא גר ברחביה, אלא איש שמאל בהכרעותיו ובפסיקותיו. מינויו של סולברג הוא רק תקיעת דגל ביעד שרק לכאורה נכבש, כשבפועל מעולם לא היה משוחרר. בזכות מינויו נחשפת האמת על מגוון מוקדי הכוח: אף אחד מהם אינו סניף של מרצ. בעיצומו של המאבק על להיות או לחדול, טוב לדעת מי באמת עומד בצד הכוחות המבקשים להמשיך ולהיות. כל אלו העוטים מסכה ומתחזים כאילו הם "משלנו", משרתים אך ורק את הכוחות המבקשים לחדול. מוטב לא לספור אותם ולא לבנות עליהם. נוצרה הזדמנות פז לראות את המציאות כפי שהיא: בית המשפט לא איתנו ומעולם לא היה. נאחזנו הרבה מדי זמן באשליה, וזו החלישה את כוחנו וריפתה את ידינו. הישועה לא תבוא מלמעלה, רק מלמטה.