לאורך ההיסטוריה, העם היהודי שמר מכל משמר על מסורת הדלקת נרות החנוכה, וגם כיום מרבית החילונים משתתפים במנהג. להדלקה שתי סיבות עיקריות. האחת, זכר לאותם הימים שבית המקדש היה קיים, כאשר היוונים ביקשו להשכיח את תורת ישראל ולהיאבק בכל כוחם בעם היהודי, ולמרות הכל היהודים המעטים והחלשים ניצחו. האחרת, הנרות מזכירים את הימים ההם, אך כתקווה דווקא לימים אלה. כפי שכתוב בנוסח התפילה הנאמרת בחנוכה: "על הניסים והנפלאות שעשית לאבותינו, בימים ההם, בזמן הזה". מה שהיה אז, נכון גם כיום: ההתמודדות בין החלשים והמעטים לרבים והחזקים לא פסקה מעולם, בוודאי גם לא בימים אלה כאשר ישראל מצויה לבדה מול אויבים כה רבים וחזקים. ככבשה אחת בין שבעים זאבים. הנרות מזכירים כי אל לנו להתייאש. נרות החנוכה מוכיחים כי בכל יום ובכל תקופה, קשה ככל שתהיה, למרות האיומים והפחדים הקיומיים, יש אורות קטנטנים המבצבצים להם מתוך החשיכה. בזמן נס חנוכה, היה זה פך השמן שהתגלה, ובאמצעותו המשיכו את המסורת בהדלקת המנורה בבית המקדש. בתקופות אחרות בהיסטוריה היו אלה ניסים אחרים שהוכיחו את המשכיותו של העם היהודי למרות הכל. בתום השואה האיומה נותרו ילדים יהודים רבים יתומים. הוריהם נלקחו אל מותם במחנות הריכוז, והילדים הקטנים נשארו לבדם. לעיתים אנשי המנזרים אספו אותם אל חיקם, שמרו עליהם וגידלו אותם. הרב יוסף כהנמן, שהקים לאחר השואה את ישיבת "פוניבז'" - מהישיבות היהודיות הגדולות בעולם - נטל על עצמו משימה חשובה נוספת: איסוף אותם ילדים יהודים מן המנזרים והשבתם אל חיק יהדותם. הוא הסתובב באירופה במשך חודשים רבים, עבר ממנזר למנזר, הודה על הטיפול המסור בילדים היהודים היתומים והקים עבורם בית יתומים יהודי. באחד הימים, כך מסופר, הגיע הרב כהנמן אל בית היתומים הגדול והמוכר ביותר באירופה. הוא ניגש לנזירה הראשית, הודה על הצלת היתומים היהודים וביקש לקבל אותם בחזרה לעם היהודי. הנזירה הסכימה, אך שאלה את השאלה המתבקשת - מהיכן תדע מי מתוך מאות הילדים שבמנזר יהודי, הרי עברו חודשים רבים מאז ראו את הוריהם שנלקחו לתאי הגזים? הרב כהנמן ביקש לכנס את הילדים לאולם המרכזי, עלה לבמה וזעק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". מייד עשרות ילדים קטנים רצו לכיוונו בבכי מר וקראו "אבא", "אמא"... כך הם נזכרו ביהדותם, זכרו את המשפט היהודי הזה שעליו הם חונכו, וכך איתר הרב את הילדים היתומים בחזרה לחיק עמנו. גם ברגעים החשוכים ביותר יש ניצוצות של אור, גם בימים קשים ביותר ואפלים אפשר למצוא את הזרקור שיוביל אותנו אל ההמשכיות, אל התקווה. כך היה בימי החנוכה, כך היה בשואה, כך היה לאורך ההיסטוריה היהודית העקובה מדם ומדמעות. העם שלנו שרד את ההיסטוריה למרות הכל. וכך גם כיום. בעת הדלקת הנרות, עלינו להאמין כי אם העם היהודי שרד בזמנו את המעצמה היוונית האדירה לפני אלפי שנים, נוכל גם נוכל לשרוד, בעזרת ה', את האויבים הנוכחיים, הקמים עלינו לכלותנו.
