"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הבחירות: מסתדרים מחדש על לוח השחמט

,עודכן

הבחירות הקרובות הוקדמו מכיוון שראש הממשלה רצה בהקדמתן. הוא רצה - ושיקוליו עימו. אבל כדאי שנפנים שלא הוויכוח על התקציב הביא להקדמת הבחירות אלא סיכויי תשואה פוליטית הכריעו. הוויכוח על התקציב יגלוש לממשלה הבאה. אם יש הנחה רווחת שראש הממשלה הזה חייב להביא תקציב מקוזז, מגולח ומסופר, הרי גם שותפי הקואליציה הבאה לא ירצו כצעד ראשון בקימום מעמדם לתמוך בתקציב כזה.

בנימין נתניהו בא לבחירות מעמדת יתרון. אם מאז ומעולם ניצבו שני מועמדים זה מול זה במאבקם על ראשות הממשלה - כך פרס-בגין, רבין-שמיר, פרס-נתניהו, ברק-שרון ונתניהו-לבני - הפעם ניצב נתניהו לבחירות כראש ממשלה מכהן שמולו לא עומדת דמות אלטרנטיבית ברורה.

יתרון זה הוא תדמיתי ועשוי גם לסחוף גל אלקטורלי לא קטן. היתרון של נתניהו מתקזז משהו מאחר שבכל הסקרים הוא אינו מועמד סוחף וגם רמת האמון כלפיו אינה פורצת מחנות. אבל אין לכחד - הוא מועמד הגוש הגדול ביותר, הגוש הלאומי-דתי, שהופך מבחירות לבחירות משמעותי יותר.

קראתי לא אחת שבחוגי ראש הממשלה חוששים מאיחוד של המרכז-שמאל לתנועה אחת. זה כנראה לא יקרה, ואם היה קורה היה מחליש את כוחו הפוטנציאלי שמתמצה במרכיביו השונים ולא באיחוד ביניהם.

הימין ישמור על רוב מאחזיו. אבל ליאיר לפיד יש תכונות מובהקות של שובר שוויון ושל יצירת מוביליות של מעבר ממחנה למחנה. הוא לא מעורב בפוליטיקה של היום ונראה לצעירים (ולא רק להם) כמועמד מפלנטה אחרת שאליה הם מחוברים. האינטרנט, האח הגדול והטלוויזיה הם לחם חוקם, ולפיד הוא גיבור תרבות פוטנציאלי אם יממש את יתרונותיו אלו.

שלי יחימוביץ' סוחפת רבים במסר הברור והבלתי מזגזג שלה. היא ויתרה על הדגל המדיני-ביטחוני, כי מטרתה לנטרל את המחלוקת בנושאים אלו ולהתרכז בדמותה של החברה הישראלית לעתיד. העובדה שיחימוביץ' אינה חד-משמעית בנושאים מדיניים עשויה להוסיף לה קולות מקרב הקולות הצפים, אבל בעת ובעונה אחת היא עלולה לאבד קולות למרצ ולשמאל.

תנועת הליכוד, שהיא המרכיב המרכזי בגוש הימין, עשויה לגדול אם תפנה למרכז הפוליטי. נתניהו בראשות הליכוד מקהה את הנזק שעשוי להיגרם למפלגה, אם הליכוד יצטייר כאלקין-פייגלין וכיריב לוין, שרוב הציבור בארץ לא תומך בעמדותיהם.

העובדה שראש הממשלה הכריז על פיזור הכנסת ועל הקדמת הבחירות אינה מזכה אותו ביתרון אוטומטי. אבל אין ספק שהיותו מועמד דומיננטי מגדילה את סיכויי גוש הימין-דתיים להמשיך ולהנהיג את המדינה. מנגד, עומדת חבורה נחושה שקצה נפשה בממשל הנוכחי והיא שואפת לשנות את פני המדינה ואת סדרי הממשל בתוכה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר