גירוש העזתים - גול עצמי

הקולות שנשמעים מפיהם של אישי ציבור ושל מנהיגים ישראלים בדברהצורך לגרש את תושבי עזה, משרתים דווקא את הנרטיב הפלשתיני. יוזמת הטרנספר הזו מסייעת לפלשתינים, שממילא גורסים כי ישראל פועלת באופן שיטתי כדי לגרש את הפלשתינים מאדמותיהם.

הנרטיב הפלשתיני, שנתמך בעדויות של אנשים שחיו באותה התקופה, אומר כי בשנת 1948, בזמן מלחמת העצמאות, גורשו תושבי כ־500 כפרים ערביים בכל הארץ.

בכירים ישראלים ואנשי ביטחון לא מסתירים זאת כשמדברים על כך שתושבי עזה היום ברחו או גורשו במלחמת השחרור מיישובים ערביים כמו עסקלאן - שהיא אשקלון, מג'ידל - שהיא מגדל, ופלוג'ה - קריית גת. מכאן שכל שיח על גירוש תושבי עזה והגלייתם למדינות אחרות הוא למעשה חיזוק הנרטיב בשיח העולמי.

מי שמביעים את דעתם בנושא כנראה לא מכירים את המציאות או חיים בתוך בועה, ומסרבים להכיר בחוק ובאמנות הבינלאומיות. כל תזוזה או החלטה מועברת בשידור ישיר ומתועדת ברבים.

הנרטיב הפלשתיני מגובה במחקרים של חוקרים פלשתינים ובעדויות שתועדו בסרטים דוקומנטריים ששודרו בערוצי תקשורת ערביים.

אחת מהטענות שמחזקות את הנרטיב הפלשתיני נעוצה בהחלטה למנוע את פתיחת ארכיון צה"ל, שב"כ והמוסד כדי לברר טענות בנוגע לאירועים מרכזיים שקרו לפני יותר מ־60 שנה, ובהן עדויות למעשים שעלולים להעלות את הנרטיב הפלשתיני לסדר היום, במיוחד באירופה ובארה"ב, שם התמיכה בישראל בקרב האזרחים מתערערת וקטנה מיום ליום.

בין הסיבות לחוסר הלגיטימציה של השיח על הטרנספר, נמצאים הפער בין הרעיון לבין מטרות המלחמה הלא ברורות שהממשלה עצמה הגדירה מראש, ומשך הזמן שחלף בין הטבח בעוטף לבין התגברות השיח הזה. זה גורם לחוסר אמון בצד הישראלי.

עם זאת, השיח סביב המילה "נכבה", והניסיון להפוך את המילה לנרדפת ל"נקמה" או ל"מגיע להם", מעלה חשש מתגובות שמחפשות נקמה יותר מאשר פתרון לבעיה - שממשלות ישראל מסרבות להכיר בה, וכבר שנים מנהלות את הסכסוך במקום לפתור אותו.

בין הסיבות לחוסר הלגיטימציה של השיח על הטרנספר, נמצאים הפער בין הרעיון לבין מטרות המלחמה הלא ברורות שהממשלה עצמה הגדירה מראש, ומשך הזמן שחלף בין הטבח בעוטף לבין התגברות השיח הזה. זה גורם לחוסר אמון בצד הישראלי

בישראל ממשיכים להקרין את התמונות מ־7 באוקטובר, אך בעולם צופים כל העת בחומרים חדשים מעזה. כל אחד מתעד ובעל ארכיון אישי, ובעתיד יהיה קשה מאוד להתעלם מהתיעודים ומהתמונות שימשיכו לספר את הנרטיב הפלשתיני.

למשל, עד כה הופקו ושודרו בתקשורת הערבית העולמית סדרות רבות על סיפור יציאתם מבתיהם של מאות אלפי פלשתינים שהפכו לפליטים, שחלקם חיים בישראל ועדיין מחזיקים במפתח הבית שלהם ובמסמכי הבעלות על נכסיהם בגליל וביפו - ורק מחכים לחזור. אם ישראל רוצה לשמור על האינטרסים שלה - עדיף שתנהל שיח על פיוס, ולא על גירוש.